ברגע בו הבין האיש כי אפילו לביתו שלו כבר אין טעם לחזור הוא
נהייה עצוב.
החל לבכות לתוך הכר, אביון בודד וחנוק.
מתפלל לקיר הלבן שיישלח דמות מהעתיד שתסביר לו שהכל עוד
ייסתדר, שתגאל אותו מייסוריו, אוליי אפילו תבכה קצת לצידו.
אך למרבה הצער נותר האיש המבולבל לבדו, ללא שום הסבר, תקווה או
כיוון.
אבוד ומיואש קם האיש ממיטתו, מביא מבט חטוף למראה.
משהבחין כי השתקפותו לא נראית יותר, כאילו היה שקוף,
הבין האיש שאף אחד אינו שומע אותו פשוט מפני שאיננו קיים.