מהסוף להתחלה
במבט לאחור,
בדרך הקבועה-
זו שאי אפשר לעצור.
צעד ועוד צעד,
מקדם את המטרה,
מקרב אותך ליעד-
מול המציאות העירומה.

בין כל אבן דרך,
ובין כל מסך עשן,
את מבינה מהו ערך,
וכמה שהוא רחוק מכאן..

בעיניים עצומות
ואמונה עיוורת,
בידיים רועדות,
שוב לאט, נשברת.
החושך ירד, והאור נגנב,
שלום לך ציפור הנפש בהלם קרב..

מסתכלים על חצי הכוס המלאה,
זו שבכל זווית, תמיד נראית ריקה.
מסתכלים על העבר מן ההווה-
אותו הדבר, וכלום לא שונה.

בין כל אבן דרך,
ובין כל מסך עשן,
את מבינה מהו ערך,
וכמה שהוא רחוק מכאן..

את אמרת שתהיי בסדר,
שלעולם לא תלכי לצד שמעבר,
תיזכרי את זה, לפעמים הבאות-
זו את! שמכורה לבעיות.