הנה הוא שוב, מחפש אותך בנרות,
הנה הוא שוב, שולח הודעות.
מגניב אליך מבטים כשאת לא מסתכלת,
חושב כל היום עם מי את מסתובבת.
הנה הוא שוב, חולם עליך בלילות,
ומחבר לך עוד מנגינה, על הגיטרה שלו.
וקורא בשמך בשקט, כשלא מרגישים,
ונזכר איך היה לו טוב אתך, בין הסדינים.
הנה הוא שוב, חולם חלומות,
ומקבל מהם תשובות, אפופות, לא ברורות.
ונלחם ברצון שלו לרוץ אליך, בזרועות פתוחות.
וכובל את עצמו אל החופש, אל החוצות.
הנה הוא שוב מתרחק ממך, חושב מה לעשות,
ואיך יברח ממך כשאת שוב תבקשי אותו.
ומה יאמר לך כדי שלא יישמע אכזרי,
והיום הוא יצא בערב, לפאב ההוא, עם ההיא.
הנה הוא שוב מבולבל, חסר אונים, אובד עצות,
שואל את חבר שלו מה לעשות.
ומתפלל שלא תברחי לו, ככול שהשעות חולפות,
ושוב לא מגיע אליך, מסתפק בפנטזיות, אשליות.
הנה הוא שוב קובע את סדר יומך,
וגורם לך לבכות, רגע אחר כך לחייך.
והולם בתוכך כמו להקת תופים,
וחוזר קידמה, אחורה, שלושה סיבובים.
הנה הוא שוב אוהב אותך בכאילו -
או אולי אוהב אותך ממש.
ומה זה משנה לך בעצם, מותק,
האהבה שלו לא גוברת על החשש.
שוב מבקש אותך ואיפה את הלילה?
מטיילת עם ההוא על הדק, וקר לך,
וחושבת רק עליו ורוצה אותו קרוב,
ואז הוא שוב מתחרט, מחליט לא לאהוב.
14.10.2006 |