לילה קריר והיא החליטה שהערב אין לה סבלנות לבשל, אז היא
התקשרה ל'פאסט פוד' והזמינה:
"אני רוצה מנות קטנות וכוס גדולה."
וכבר לאחר כמה דקות, הגיע השליח עם המשלוח.
"או זה היה מהיר, ממש עפת לכאן, אה?" צחקה.
היא חייכה אל השליח ופתחה את ההזמנה.
"הי זה לא מה שביקשתי!" הרימה קולה.
"כן, גברתי זה בדיוק מה שביקשת..." אמר השליח.
"אה-הא, אם כך האוכל לראות קבלה?" שילבה ידייה.
"בוודאי" חייך אלייה השליח ועמד שם.
"מממ..." נעמה ולא הבינה למה השליח עומד.
"כן? הקבלה..." הרגישה שהיא מאבדת את סבלנותה.
"היא לא אצלי" המשיך לחייך השליח.
"לא, חס ושלום. הקבלה באמת לא אצלי" המשיך לחייך השליח,היא
התחילה להתעצבן ורקעה ברגלייה בעצבנות: "אתה מגחך עליי?!"
ובמפתיע
עודנו נשאר שלו ורגוע."האמנם? אז תוכל להגיד לי שליח נכבד,
היכן הקבלה?!" שאלה והרגישה את פניה מאדימות טיפין טיפין.
"לא. תשאלי את ליבך, הוא יגיד לך הכל". חייך לה.
האישה עיקמה פרצופה, ובראשה עברה מחשבה איך תסביר לו שבעוד
מספר שניות יבואו אנשים נחמדים בחליפות וייקחו אותו ושהכל
יהיה בסדר בסופו של דבר.
"תשמע אדוני השליח, אני בטוחה שאתה בן אדם טוב. אבל הבטן שלי
באמת זקוקה לדלק, וזה לא מה שאני הזמנתי, אז..." אמרה ברכות
מרוב ייאוש. "אם לא הזמנת. הגיע הזמן להזמין את מה שדחית מזה
זמן, הלא כך?" חייך.
"למה אתה מתכוון?"שאלה האישה ושוב עיקמה פרצופה.
"האושר בא במנות קטנות לא משנה באיזה סוג של עטיפות, וגם אם
זה נראה אבוד,יש להסתכל על חצי הכוס המלאה.לכל אחד יש את
האושר בתוכו הוא רק צריך להזמינו לחיקו, ולא לתת לכאב
לדחותו..."
חייך השליח ופרש כנפיו אל מרומים.
האמנם, זהו שליח מאלוהים...