מחר יהיה ערב יום כיפור. ושמיים מעוננים בחוץ, חושך לבן. וחם.
אבל חם. וזה מוזר.
תוך מספר ימים מרגע שיתפוגג יום כיפור יתחילו רוחות חזקות
לנשוב בירושלים, עיר החורף.
בעוד מספר שבועות ישטפו טיפות עזות ומאורכות של גשם את כל
הילדים מן הרחובות, ויהיה אוויר דק. דק ומקפיא נחיריים של חורף
ירושלמי נוסף ואחרון.
העיר פקוקה, אני הולך רגל.
נהגים צופרים, פותחים חלונות ויורים לעברי  "הכותל רחוק?" אני
משיב שלא, על אף שכן. אין  לי מושג ממשי על מיקומו של הכותל,
ומה זה בכלל "רחוק"?, הכל רחוק כאן, אבל תמיד אפשר ללכת.
והחורף מציף געגועים להשתוללות חורפית מהסוג שהיה פה פעם.
לילות עטופים במעילי צמר שחורים וארוכים, צעיפים נשרכים על
המדרכה מאחורי דמות המצטנפת במיני סמרטוטים, בדרך לבאר, או
למסיבה מהבילה, בדרך להפשיר.
זאת ירושלים. וכל כולה סמרטוטים מפני הקור.