ליוסף (ג'ו) אל-דרור, בהערצה.
היום הכל זה חד-שיח. נגמר. תן לבנאדם לדבר. היום אתה כבר לא
צריך אף-אחד על הקו. אתה מסתובב חופשי, מדבר עם עצמך. אתמול
"טירוף" - היום כל אחד. אין מושא. מונולוגים. היום שיחה זו
הצגת יחיד. היום קהל בא בשביל שיתנו לו לדבר, לדרוש זכות
דיבור. זמרים שמכבדים את עצמם היום עושים שירה בציבור,
קריוקי. היום בקולנוע אם משתיקים אותך, זה כי אתה מפריע
למישהו אחר לדבר. כבר לא מדברים אל, מדברים מול. שיחה זה
חד-כיווני, בלי מושא. לא דו-נתיבי, זה מסלול המראה, חד-סיטרי.
גם ביחסים; נפגשים - היום ל"שלום" יש מחיר. הוחלף ב"מה
העניינים". בלי תשובה, חד-צדדי. עם נקודה אחרי. חוסכים.
"שלום" שומרים לאירועים ממלכתיים, בפחות לא מבזבזים. בכלל,
מנצלים אויר היום. היום ממשפט לקחו את ההתחלה והסוף. רק האמצע
השאירו. שום אויר מיותר. גינונים זה כבר משהו רק בבוטניקה. רק
אמצע, פחות אויר - חוסך.
גם את הכוונה צמצמו; המשמעות הופרטה, ירדה לבין השורות.
משמעות - פחות מכפול היום כבר לא מייצרים. מרובה זה הסטנדרט.
פחות לא יקשיבו - יוצא לאקוני, אתה מבזבז זמן אוויר. האמת
היום זה פוליפוני.
פעם היו מדברים רק ישר, סטרייט; היית מתחיל להגיד - ידעת לאן
דברים יגיעו. אחרי-זה ניסו להתחכם - היו מדברים הכל הפוך.
בכאילו, עם חצי-קריצה לצד. הפוך תפס, לקח בענק. אבל אז חזרו
לישר. רק ישר. היום - היום ישר והפוך זה אותו הכיוון. היום
הכל עובד במולטי, לכל הכיוונים, במקביל. אתה עובד כיוון אחד -
ניתקע. חבל על הזמן. הכל בסראונד. רק הזמן עוד עובד לינארי.
רק הזמן.
אולי גם מעליות.
וחבל על הזמן; חבל על הזמן בכמה מישורים. חבל על הזמן בכמה
כיוונים, כמה רמות, כמה טונאציות. בו-זמנית. זמן היום זה
דינמי, אנשים לא נתקעים על אתמול. מילים מאתמול - זורקים.
מליצה היום זאת גבינה מקולקלת, משבוע שעבר, עובש, אנשים עושים
איכס מעבירים הלאה, משתדלים לא להיחתך ממכסה הפלסטיק
כשסוגרים. היום - תן רק עתיד, רק הלאה הולך.
היום על כל ארבעה אנשים יש שפה. וגם היא משתנה, זזה. לא
עוצרים. אין לקבע. היום אתה מתחיל להגיד אותן מילים, עד שאתה
גומר, זה כבר משהו אחר. אנשים לא יבינו, לא תצליח לגעת,
להחזיק עם זה. עד שמוציאים מילון היום - זה כבר ישר לירוק של
הועד-למען-החייל.
ח', האות ח' -   עדיין משתמשים. מיושן, לא נשמע טוב,
פרימיטיבי, מגושם, עושה לא נעים בחך - אין ברירה. משתדלים
להימנע. אנשים מסתכלים היום קדימה וקדימה יש אנגלית. אין ח'.
ביטלו את האחורה. מילים היום זה רק המלמעלה, בלי השורשים.
זיכרון זה ללכת אחורה. שום זיכרון. אין אחורה, אין ברוורס.
זיכרון זה בשביל הנוסטלגיה, שירים מתוכניות ילדים בטלוויזיה,
לא בשביל שום-דבר אחר. היום יש מכשיר זוכר בשבילך את המספר של
הכספומט. לא זוכרים. אין למה; את כל מה שהיה עד עכשיו אפשר
להשיג על מיקרופילם, על הארד דיסק. ארבע ג'יגה. אין למה
לזכור. מה שהיה - נכנס בזיכרון על מחזיק מפתחות. ואין, אין מה
לזכור. אנשים היום כבר מודים; העבר זה טעות. היו צריכים
להתחיל עוד מאה חמישים שנה. זיכרון היום זה אלחוטי, לא מחובר
לכלום. קטן, נישא. הכל אייקונים. חבל על הזמן. חבל על הזמן
בכמה מישורים, כמה רמות. אז מצמצמים.
החד-מילתיות לפתחינו. משחרת. עוד מעט תיכנס. בקיצור - מילה
אחת תספיק, תתנהג כמו משפט. אוטוטו בפנים. זה האופנה. טרנד,
סליחה. מדברים בסטיקרים. מילה-שתיים ואתה סגור. משפט תחבירי
שלם היום זאת מנת יתר, זה רעל, אנשים יתרחקו. אנשים לא יתקרבו
לזה. ילכו, יעשו פרצוף. אין ביקוש. אתה יכול להיתקע עם סחורה
כזאת אצלך שנתיים - לא יגעו. הכל מצמצמים, ככה זה.
החד-מילתיות זה עוד כלום, שום-דבר. זה רק הפרומו של
החד-הברתיות. הבקרוב. "מום", "מום". אנשים שמקדימים את זמנם
כבר מדברים היום חד-הברתי, הברה אחת - נגיד "מום". איך שתיגמר
החד-מילתיות תיכנס החד-הברתיות. סגור. זה כבר פה. זה אוטוטו
ייכנס. אוטוטו בפנים. "מום". כשאני אומר ייכנס אני לא מתכוון
רק לשיח, רק במילים. תיכנס מסה, ייכנס גוף. ייכנס עם הראש
במים, בקיר, במוצק, בנוזל - יהיה שריר. בסוף יישאר רק המצלול.
הברות. מילים לא חשוב. תוכן - פאסה, שלג מאתמול. כוונה וטון -
מצלול. נשארנו רק עם זה.
ו"זה", אגב, יחליף את כל שמות העצם. שוקלים אולי גם שמות
פרטיים. תגיד "זה" ותצביע, ככה נבין. אם לא תגיע עם האצבע אתה
יכול עם הסמן של המחשב. יבינו. גם אם לא יבינו יהנהנו עם
הראש, יעשו בכאילו. כאילו כבר עובד חזק כמה שנים, אין סיבה
שייפול. מילות טפל עוד הולך חזק. מילות טפל זה פריים טיים. יש
דברים - לא זז. קופת חולים. הסתדרות כללית. יושב חזק, לוחץ.
בונקר.
עוברים למילים אחידות. מכחידים. יורקים ושותים מאותה השפה.
מרעילים את הבארות שלנו בעצמנו. מייבשים אותן. פחות מילים,
פחות אפשרויות. פחות אויר למחשבה.
מום.