|
נשכבת על מיטה רכה
משכב ענן כסוף
פלג מנצנץ סביבה
זורם הוא, לוחש
רחשים לקני סוף.
מכבה אור של ירח
בהינף של כף ידה,
מסתירה צללית כהה
חשה מישהו לצידה.
דמות רוכנת לגופה
פניה בצבע השלג
מגע יד עדין מלטף את גופה
תחושה שמיימית היא נותנת.
שערה הבהיר כמו חול על שפת ים
שערה השחור כמו גיר הפחם
מסתירים פניהן הנושקות.
את מגע גופן-
המגע האסור
טיפות טל בלבד מכסות.
הכל מסתחרר כעת
הדופק פועם בחזקה
נשימות קצובות על צואר
כרוכות הן אחת כבתוך השניה.
תחושה של יד חמימה
מרגישה שוב על גופה.
עיניה נפקחות אט אט
מבטה הופך עגום קמעה.
מביטה היא אליה
בחיוך נאלץ
מחייכת אף היא
חיוך של סוכר,
שממיס את ליבה
ותוהה היא בעצב
מדוע חלום זה מותר, זה אפשר
אך לגשת אליה, אסור הדבר? |
|
|
נניח שכתבתי
סלוגן,
ואישרו לי אותו.
ואני אלך ברחוב.
ואנשים יגידו
לי.
יו מלגזן, ראינו
את הסלוגן שלך
בבמה, אפשר
חתימה.
ואז איזה מעריצה
בלונדינית כוסית
תרד לי מתוך
הערצה.
ואחרי זה אני
אופיע בדודו
טופז.
ואחרי זה תהיה
לי תוכנית משלי,
ראשון בסלוגנים.
תתנו לי לשלוח
פיתות במקום לחם
עם הסלוגנים
שלי?
המלגזן הזועם |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.