דקה לפני שקיעה.באמצע החוף באמצע הרצליה באמצע החיים.



רק כאשר זוג זקנים פסק מלהשאיר עקבות קטנות בחול ונעצר לי ממש
מתחת לאף,כמו מכריחים אותי להסיט את מבטי לכיוונם,לנתק מבטים
שיצרו מגע כל כך חזק שלא רציתי שיתנתק לעולם,בעיניים נוצצות
וחיוך צנוע מתמוגגים מהדקה הכי יפה בחיים שלי,שמתי לב שאנחנו
לא לבד שם.היו כל כך הרבה אנשים מסביב שפשוט נבלעו לי בתוך
החול ומתחת לשמשיות צהובות גדולות.ילדים קטנים עם טיטול גדול
שמתיזים מים מהולים בבוץ אחד על השני ורצים ונופלים וקמים שוב
ושוב,מעולם לא היו שקטים כל כך.זעקות של אם דואגת לילד שנכנס
עמוק מדי במים,שריקות חדות של מציל ופסיעות כלבים על החוף
נבלעו כולם בתוך הרוח,דציבלים שנספגים בסלעים,נשברים בבת אחת
ברוח,כמו הגלים המתנפצים על החוף.







דקה לפני שקיעה.באמצע החוף באמצע הרצליה באמצע החיים.

סגול ורוד אדום כתום צהוב בגימורים מושלמים בשמיים.כמו ציור
ספונטני אך מלוטש שנחרט בעננים ונטבע בשמיים,נועד בשביל עונג
המתבונן.

תפאורה שלא ניתן להתעלם ממנה,ממש כמו פנסי תאורה תלויים מהצד
ומסך קשור בחבל מקופל למעלה,מורם,ההצגה החלה ולנו רק נותר לשבת
בשקט ולהתבונן במה שהטבע מציג לנו עכשיו.כאן.דקה לפני
השקיעה.באמצע החוף באמצע הרצליה באמצע החיים.







ויש רגעים שלא רוצים שיגמרו.חיבוק אמיתי על מגבת עם אוטו,
נשיקות קטנות מהולות במי ים וחול וכל כך הרבה מבטים.







גרגירי חול עפים מאחורינו,טביעת רגל נטבעת שוב ושוב באדמה
בצורה מגושמת,כמו ילדים.השיער המתבדר ברוח ומסתיר את הפנים
משלים את ההרגשה של החופש,לרוץ קדימה בלי כיוון,רק הרוח בגב
והרגליים מנווטות על החול.







יד שפעם נתנה לי להרגיש כל כך בטוחה,הסיטה בעדינות את השיער
שלי אחורה ושוב המגעים האלה בין העיניים ,משהו כל כך חזק שאי
אפשר להסביר.עמידה על קצוות האצבעות,אני עוד אצטרך שרפרף כדי
לנשק אותך.









חושך מתפשט ואפלוליות עוטה מסביב.רק שריקות של רוח שוברות את
השקט שנוצר בין התנפצות הגלים.ובאמצע החוף-ארמון קטן,מחול,    
ש  ל  נ  ו ,שנסדק מכל משב רוח,מתפורר מכל צעד כבד לידו
ומתפרק בהדרגה עם כל גל שמתנפץ על החוף,מציף את חדרי המלכות
במים,חונק ומוחץ את האושר כשכבר



דקה אחרי שקיעה.באמצע החוף באמצע הרצליה בסופו של אמצע החיים.