רוח קרה מלטפת צמרמורות
הגוף הריק לא נח ולא זע
המציאות והשיגעון רוקדים זה עם זה
ועוד דמעה נפלה מליבי, מליבי.

החלון הסגור מרעיש בדממה,
אנשים שהולכים לא רואים לא שומעים
וגם העלים שנופלים על הדשא,
נחים בגוון צהוב אדום צהוב וגם ירוק.

החדר צלול מאדם והרצפה בוהקת
הקירות ריקים בצבע דיי מוזר.
יש שלוש פינות ואני הרביעי,
מייאש את העמדה שלא תהיה ריקה.

אין טעם לומר דבר בחדר הזה,
ההד יענה לי בחזרה תשובה אחרת.
מה הטעם בלשמוע הבלים קטנים,
כשאין אדם בחדר הסגור?