קמ"ן האוגדה התיישב בחוף
תחת שמשייה .
הגשם ירד באותה עת.
הוא הרכיב משקפי שמש.
הגשם המשיך לרדת
הוא הוציא סיגריה ומצית
הרוח לא אפשרה לסיגריה להידלק.
סערה פרצה בים.
אחרי 20 שנה , רגילה ראשונה
הוא הסתכל סביבו
כולם עזבו בסוף הקיץ
הקמ"ן המשיך לבהות בים.
מעט בשוק. הרבה ממורמר.
הביפר ציפצף
ונזרק לים
הVPN צילצל
ונשבר לחתיכות
הקמ"ן הבין מיד במה מדובר
והחל בבניית רפסודה
הקור שקשק את העצמות.
הקמ"ן השיט את הרפסודה
והתעורר בהוואי.
בחוץ חום טרופי , בנות הוואי , עצי קוקוס
כולם מחוייכים , והקמ"ן עם פנים נפולות.
פנים שעברו אינסוף השפלות , ירידות , תככים ומזימות.
פנים שעברו מג"דים , מח"טים ומפקדי אוגדות.
פנים שידעו סבל , נוהל קרב , קפ"קי 2
לתוך הבוקר ולא הכירו דברים אחרים.
לא הכירו בית , אשה , ילדים , חלום , חיים אמיתיים.
לבסוף הקמ"ן התגעגע לאוגדה , שב למשרדו
וחתם קבע עד סוף ימי חייו.