פרודיה על הקמ"ן [קצין מודיעין]

יום שבת בצהריים.
החניתי את הרכב באין חניה וצעדתי
לעבר החוף. כל הדרך הרגשתי
מעמסה על הרגליים. מדי פעם העברתי את
רצועת התיק של הלפטופ מכתף שמאל לכתף ימין.
באפיסת כוחות הגעתי לחוף. זרקתי
את הלפטופ על הכיסא ליד והתיישבתי על
מיטת השיזוף. הורדתי את החולצה ונדהמתי לגלות.
כרס. אבל לא כרס בירה אלא כרס יין.
יין צבאי של יום שישי.
הרמתי את המבט מהבטן, הסתכלתי סביב וראיתי
ארבע פצצות. פצצה מכל כיוון, מסתכלת עליי ועושה
לי עיניים. אני סוגר את העיניים. מנקה את החול
מהאישונים ופותח אותן שוב.
מסתכל סביבי, הן עדיין שם.
"טוב", אני מהרהר לעצמי, "הן בטח שמעו שאני קמ"ן".
אני ממצמץ לעצמי, ואז מסתכל לכיוון של הלפטופ.
הוא כל כך חדש RDX 986 פנטיום, 200 ג'יגה, 100 ראם.
"תקשיבו מתוקות", אני אומר להן, "יש לי לבנות תמונת
מצב, אבל תתקשרו אליי. בעוד שנתיים כשאני אשתחרר".