באחד משיעורי הפיזיקה הרבים שבהם נכחתי בכיתה י' או י"א,
חשבתי לתומי איך היו נראים החיים אם היה קיים מישהו כזה עם
כובע צילינדר שחור, חליפה וכפפות לבנות כאלה של קוסם עם כוח
פלאי שיכול להפר את כל חוקי הפיזיקה הקיימים. בחור מגולח עם
עיניים נוצצות שיוכל בהינף יד למחוק את חוקי הפיזיקה ולהכתיב
אותם מחדש - חוקים חדשים לגמרי שיפעלו על כל העולם ואחותו.
    ככה, בהינף יד יוכל להפוך את השפעת כוח הכובד ולגרום לכל
האנשים על פני כדור הארץ ללכת עם הרגליים על התקרה, ככה שלכולם
יהיו פנים אדומים בגלל כל הדם שיעלה, או בעצם ירד להם לראש.
הוא יוכל לגרום לזבוב לעקוף רכבת הדוהרת על מסילה ולכדור אקדח
להיות איטי יותר מפקיד ממורמר שאין לו מה לעשות ובשעמום טוטלי
יושב במשרד ושותה קפה.
    ואז חשבתי לעצמי, אם כבר קוסם, למה שלא יהיה זה אני? ואם
הוא צריך כפפות וכובע מטופש בשביל לעשות את הקסמים שלו, למה
שלא אוכל לעשות פלאים בעזרת כוח המחשבה בלבד? בעצם יותר מזה!
אני אפילו לא אצטרך לחשוב על משהו והוא כבר יקרה! כוחי יוכל לא
רק להכתיב מחדש את חוקי הפיזיקה, אלא גם לשנות את טבע האדם!
    ככה, בלי להניד עפעף כל בני האדם על פני הגלובוס יהפכו
לשווים, חוץ ממני כמובן, כדי שיישאר מי שישמור על הסדר. בעולם
שלי העשיר ייתן לעני לגור באחוזה שלו בסביון והעני יתפרנס
מעבודה שמכבדת את בעליה, יאכל בכל יום עוף שבחיים לא חלה בשפעת
והומלסים יהיו רק מבחירה. בעולם שלי לא תהיה גזענות,
הניאו-נאצים יחבשו כיפות ויגדלו זקנים ופאות בזמן שערבי ילך
מחובק עם יהודי שגר בג'נין. החיות ימותו מרצון כדי שלא יוכלו
להגיד שבשר זה רצח והאיינשטיינים של הדור יתרמו קצת מהשכל שלהם
לדוגמניות שכל מה שהן רוצות זה שלום עולמי.
    וכמובן, איך לא יהיה שלום עולמי בעולם החדש שלי? שלום
עולמי יהיה גם אם אצטרך לגרום לכל האנשים בעולם להאמין שהם
ימותו אם לא יהיה אחד. אבל בעצם, כדי שיהיה מעניין, אני אשאיר
לי איזה מטיף אחד לכאוס, סתם בשביל לראות מה יקרה.
ואם כבר אז כבר, אני אהיה כ"כ כל יכול שאני אצליח אגרום למלי,
הכוסית של השכבה להיות דלוקה לי על התחת ולהתמזמז איתי בהפסקות
למרות שאני חנון מכוער שלומד פיזיקה.
רק עברה לי המילה פיזיקה בראש וכבר אמרה לי המורה שאם עוד פעם
אחלום בהקיץ בזמן השיעורים שלה היא תעיף אותי מהשיעור ואני
אצטרך להביא את ההורים שלי לשיחה.