אנחנו נמצאים במקום האפרפר
מקום שחור מקום של העבר
מקום עם זכרונות מאוד קשים
תמונות של אנשים ושל ילדים
הכל רץ לי בראש
הכל רודף אותי
בחלום, בבלהה, בחלום בהקיץ
וסתם בכל מצב שאני מציץ
נותן מבט חטוף
מבט מהיר
לעבר העיר
המקום השתנה המקום מוזר
מלא ערמות של אפר ושער
ואין מה לומר
ואין מה לעשות
כמו בחלומות כמו באגדות
וזהו סיפור אמיתי שקרה
סיפור קשה מאוד להבנה
אין לנו בני האדם מושג
הכיצד אדם אחר קם וצעד
החליט שהוא הולך לכיוון הנכון
אבל מהו הנכון אם אנחנו האחרון
האם אנו צריכים למות בגלל מעשה של אחד אכזרי
האם זה מוסרי
האם בכלל צריכים אנשים וילדים
לסיים ת'חיים
בגיל כה צעיר?
האם הדבר מוסרי?
האם החיים הם דר שגרתי
ומי הוא הקובע - ומי הוא המחליט
בטח לא זה המחזיק בשרביט
שרביט הקסמים
שמחזיק אלוהים
שרביט הקסמים
שעושה מעשים
אבל באותו רגע קשה ומתועב
באותו עבר אפרפר ונרעב
באותם רגעים בהם אנשים וילדים
סיימו חייהם
ההוא עם השרביט ישן שנת מלכים
אז האם ההוא ששולט במרומים
הוא המחליט שמחליט לילדים
האם הם יחיו
והאם הם לא
מדוע בכלל שנקשיב לו?
מוקדש לשרון קלינה, אהבת חיי |