שנתיים וחצי עברו מאז. שנתיים וחצי של געגועים. היית צריך
להיות שם. פה. איתנו.
אבל מישהו עם כוח החליט שלא מתאים שתישאר אז הוא לקח אותך. אבל
שנינו יודעים שבתכלס אתה עדיין פה.
ואני יודעת שלא באתי לבקר הרבה אבל ממש חשוך ומפחיד מסביב לבית
הקטן שלך ויש שם מין זבובים מוזרים כאלה אז זה לא כיף. אבל
ביומולדת באתי. אתה זוכר? נישקתי אותך,אבל לא החזרת. גם סיפרתי
לך מה עבר עליי בשנתיים האחרונות,והקשבת. הקשבת בלי לומר מילה.
חבל שלא אמרת כלום.
אז הדלקתי לך סיגריה. נכון שזה לא מלבורו אדום כמו שאתה אוהב
אבל ווינסטון לייט זה גם אחלה,לא? אני חושבת שנהנית ממנה למרות
שאני הייתי צריכה לאפר בשבילך,אבל אולי כי ידעת שזה לא מה
שיהרוג אותך...
ואתה זוכר ששרנו לך? אני והיא...ההיא שכל-כך אהבת. שרנו את
converting vegetarians  של אינפקטד.. והרגשנו אותך נהנה.
ואז שפכנו עליך מים מינרלים וניקינו אותך. ואמא שלך הייתה
ליידך אז שפכנו גם עליה וניקינו גם אותה. ולמרות שלא הייתם
במצב להגיב באותה שניה היינו ממש עדינות. לא רצינו להכאיב לכם
בטעות..
ואז הדלקנו לך נרות. שהם לא נרות יומולדת אבל זה היה מהלב. או
יותר נכון מהנשמה...
וחגגנו לך יומולדת 20 בצורה הכי צנועה שאפשר לחגוג,והיה נחמד.
שרנו וצחקנו והשתגענו ובכינו ושוב השתגענו.
ביקור הבא גם נשתגע. מבטיחה.
אחרי שנתיים וחצי החלטתי שאני רוצה אותך איתי לנצח.
ועכשיו אתה איתי,וגם איתה-לנצח.
אוהבת המון ולתמיד.