יורש העצר ישב בבית ושמע בלוז בסטריאו בווליום גבוה, בווליום
מעורר התנגדות פיזית, בווליום לא חוקי בכלל. יורש העצר הפסיק
להתנגד. מזה כמה וכמה ימים ,כמעט חודש בעצם שהוא בבלאגן,
בבלבול מלכותי שנמשך כמו חלום ממסטיק, עם תקופות ארוכות ארוכות
של מצבי תודעה חדשים- ישנים, משתנים, מוכרים באופן זר, מוזרים
באופן מחליא, מתערבלים בראשו אפופי גוונים, עטורי מחשבות
מנביטות, מקושטות קצוות, מטוטלות מטלטלות מכאיבות פתאם, מהממות
אותו בשאון מעוור ומותירות אותו מפותל, תוהה, מעונג וגעול
וסחוט לחלוטין, מוטל על המיטה כסומא בארובה, בארובה. בארובה.
כן כן, ככה בדיוק, הוא מהנהן לעצמו בבית הגדול והריק, אפוף
צלילים כחולים מסונתזים אלקטרונית שנכחבו לא בשבילו על ידי
מישהו רחוק, רחוק עד כדי צעקה - "american lips over japaneese
chips"
המשפט הבהב במוחו , הוא עצר את עצמו בכח כדי לא להזכר איפה הוא
קרא את זה אבל זה כבר היה מאוחר מדי והוא נזכר בדיוק.
כל זה חלף בראשו במהירות, לא במהירות - בהבלחה האדישה שמעבר
למהירות הרגילה, המדידה, עוד נצנוץ בחלל הסטארטרקי של ראשו
הסגלגל, המתנדנד, היוצא מפוקוס וחוזר חלילה.
"תפסיק. תפסיק עם זה" - נו, הנה בבקשה, עכשיו הוא מדבר אל
עצמו...  הוא כאן בשביל לחשוב בבהירות, לא? לברר סוף סוף את מה
שזה לא יהיה שהוא צריך לברר, מה שטורף את לילותיו ועוטף את
ימיו בשמיכת ערפל מחניק, מטשטש, אז מה הוא עושה?
הוא עצם את עיניו בחזקה, רכבות הרים הוסיפו להתנגש זו בזו
סביבו בפצפוץ מרושע, מהצד הפנימי של אזניו צרחו עליו כמה וכמה
זמרות סופרן שמנות מאופרות בקפידה לבושות בשחור חגיגי והוא רצה
שכולם ילכו, כשפקח את עיניו יכול היה לראות את הבהוביה
האלקטרוניים של מערכת הסטריאו ואז הבחין שוב ברעש התופתי שהקיף
אותו, כמעט נוגע בו ממש. מוזר- חשב-  רעש ושקט, רעש שהוא הכי
שקט, המקום בו הדברים מתאחדים... כשהיה יורש העצר צעיר, צעיר
יותר ממה שהוא עכשיו, נהג להרדם בלילה כשהסטריאו פועל בקול,
הבי-מטאל הוא שמע אז. היום, כשהוא כבר נרדם- הוא נרדם בשקט,
ולא מצליח להבין את אחיו הצעיר שלא נרדם בלי הרעש האלים של
הגיטרות החשמליות ליד הראש. משפט כתוב עובר על המסך הפנימי של
עפעפי עיניו, מודפס על כרזה הנשאת על ידי מטוס מצויר, לא - הוא
מגיח אות אות אל תוך הפריים ומצטרף למחול הסביבוני של אותיות
וסמלים ומספרים, לא, רגע - על שקופית קפואה בליווי מוזיקת
מעליות קלושה כתוב:"אולי..." "יכול להיות ש..." "כנראה שדברים
משתנים."

                         ... to be continued