מים נופלים מגבוה.
מפל לא גדול בעמק מדהים.
והמים נוגעים בעדינות בצמחים של הצוק.
האוויר צח,והשקט הוא הצליל המרגש ביותר
שאפשר לקוות לו. רשרוש המים שירת הציפורים
אשר מפייטות מילות ברכה. כל אדם מוזמן לחוות ביופי הזה.
בצבע הירוק שמושך את העניים עד כי בא להן לצאת מחוריהן.
צבע האור על המים המשקף שאפשר לעביר ימים בצפייה בו.

ובלילות בניגוד ללילות אחרים בטבע לא מסוכן כאן כלל וכלל.
ציפורי הלילה מברכות בשירי ערש, זמזום הצרצרים כנעימת כינורות
באווירה קסומה. צעדי חיות הליל  מפזרים הרגשת ביטחון.
בכל הנוף היפה הזה אני עומד לבד ואף אחד לא בא לבקר.
ואין פה סכנה או אכזבה אלא רק אהבה, אבל אני פה לבד.
והבדידות היא המכשול היא דלת הבריחה שלי מכאן.

ואיני רוצה לברוח..
קשה לחיות לבד כאן בנוף הזה אני מעוניין לחלוק אותו עם
מישהו.
ואם מישהו חשב שאני בסדר לבדי בנוף הזה טעות בידו איני תקין..
כי  לאחר שהלילה עולה איני רואה את הנוף ולפתע הבדידות עולה על
פני השטח
כמו צמח שנובט מזרע, ומאור עיני נופל ושוקע כמו שלכת אדומה.
נותר רק לזעוק בתקווה שאולי ישמעו את קולו של נווד בודד בממלכה
מלבבת.