כמו שיר במזרחית שלעולם
לא נגמר, כמו הדכאון במילותיו,
חוסר ההבחנה בינו לאופרת סבון,
אני שונא אותך בלי שום גבול.

שומע אדם הבוכה על פגיעת חברו בכבודו,
וחברו בוכה על עזיבתו, ואני מתחרפן
תחת שמש יוקדת כי אין לי מנוס.

את שם הרחק ,אך השפעתך
עדיין נוגעת בראשי, שירייך
לא נודמים, וחלומותייך לא מספקים,
אך את עדיין לא מפסיקה לגרום לי סבל!

עיניים של היפה במלאכיו,
סכין בידך אוחזת. שיערך כמשי טהור
הוא, את הבצל שם את חותכת.
שפתיים מתוקות כדבש, ובדימעותייך
את קורעת את לבי מכאן.

זוג אוהבים מאותגרי מסורת ואמונה,
מבקשים להיות יחדיו. ואומרים
שאהבתם אסורה, שהם שונים כשמן ומים,
ואת, כמוני, יודעת ששפתם לא שונה.

את הלילה הזה, ואת הלילה הבא,
נעביר תחת קולם הכואב, לא יכול  להפסיק
את בכיים הבלתי פוסק!

אך נשבע אני לך, שלא עוד אשאר כאן לבד,
ובשבת, שבת אהיה אתך...

23/7/06