הסתכלתי דרך החריץ שבדלת
הייתה בוכה, ממלמלת
וכשנכנסתי, היה שקט
ניגבה את עיניה
כמו לא קרה כלום
אך אי אפשר להסתיר את המבט החלול..
וכך עמדתי שם
בפתח הדלת
והיא הביטה בי
לא רואה אותי
הדממה הייתה כה מעיקה
אך המשכנו לשתוק
היא לא רצתה להגיד דבר
ואני לא ידעתי מה לומר
וכך זה המשיך
עד שלפתע פתאום
הוא נכנס בדלת
ואז אותו מבט, החלול
התחלף במבט של תקווה
הוא חייך אליה
ורק עיניה נצצו
עד שבא והתיישב
לידה, על המיטה
ואז יצאתי מהחדר
והשארתי אותה איתו
בטוחה.