[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








יש כל כך הרבה אנשים

וכל כך הרבה צפיפות,

כגוף אחד.



נושמים ביחד,

זזים ביחד,

כולנו כאן לאותה המטרה.



זיקוקי דינור עפים למרחק

וכולנו כל כך מתרגשים,

וכבר לא צריך חמצן

כבל לא צריך מקום

חם ודביק

אבל כבר לא מרגישים.



לכמה שניות העולם נעלם

אך הוא חוזר

כמו פצצה שמחכה להתפוצץ,

אחרי שתיקת המוח

חוזרות המחשבות

ויש נערים בצבא

ויש ילדים שם ברחוב.



מכונית שחורה נוסעת בשקט

כאילו לא להפריע למהומה.

חיילים רצים בשטחים

לא להפריע לדממה.



והחמצן שוב חשוב,

אבל כבר אין

הוא שם שוכב,מדמם.

כולנו מחכים שהפצצה תתפוצץ,

שהאשליה תימס,

שהבועה תעלם.



ואז...

אז שוב נחזור להיות לבד,

בודדים

שונים, מוזרים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
העולם הוא כמו
מילקשייק של
יטבתה, רק שלא
צריך לנער אותו,
הוא לא בקרטון,
הוא לא טעים אבל
הוא חום עם
ירוק.

פרנואיד בודק
מזון בקפידה


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/10/06 23:49
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דולי נטיב

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה