פרק ג' - אנשים מלמעלה
הוא פסע הלוך ושוב במשרדו, מעלעל בפזיזות בעיתון היומי. הוא
היה מאוכזב.
"מה כבר ביקשתי?!" נאנח, מניח את העיתון על שולחן העבודה שלו
ומתיישב על הכורסה שניצבה במרכז משרדו המרהיב.
הוא ניסה להתרכז במסך הטלוויזיה, שם שודרו חדשות הלילה.
הוא חיכה בקוצר רוח להודעות חדשות לגבי הילדים, הילדים
שאוחזים בזהב שלו.
הוא נזכר באשתו, שהייתה נוזפת בו על כך שלא היה מפסיק לשקוע
בעבודה.
הוא הרגיש מותש. מה היא רוצה מחייו? אפשר לחשוב שמחוץ לביתם
אנשים מנהלים שגרת חיים שונה. פעם הייתה מתמרמרת שהילדים לא
רואים אותו מספיק, אז ניסה לפנות מעט זמן עבורם. אבל עכשיו הם
גדלו ועזבו את הבית.
אז למה היא ממשיכה להתלונן כל הזמן?
"אני רוצה שתתפטר", נזכר בשיחתם שנערכה לפני מספר חודשים.
"אחרת אין לנו שום עתיד ביחד, עכשיו יש עוד איזשהו סיכוי
לבנות משהו. איכשהו, אני אולי יצליח לשכוח את כל הרומנים
שלך..."
"מה?" תהה בעצבנות, "על מה את מדברת?"
"אני מדברת על המזכירה שלך, ועל הקצינה מהמרכז. ג'ו, אל
תיתמם. אני יודעת הכל."
"אני לא מבין על מה את מדברת", ניסה להסתיר את חששותיו, "לא
היה לי שום דבר איתן."
"וגם עם המזכירה מהמפכ"ל, ג'ניפר, לא היה לך שום דבר?" קולה
הפך עוקצני.
הוא הרגיש רעד חולף בגופו. היא ערכה עבודת בילוש יסודית. הוא
לא רצה לשמוע את ההמשך.
הוא חשש. חשש שמא תגלה בדרכיה שלה לאן נעלמה בתה, שכרגע
מתנוססת כפושעת על גבי כל עיתון ברחבי העולם.
מהדורת החדשות ניפצה בין רגע את כל מחשבותיו.
הוא ניגש אל שלט הטלוויזיה. לא היה לו ראש לכך. הוא היה גמור.
עכשיו, דאג יותר מכל לבתו. בתו הקטנה, פריס.
הסלולארי צלצל, על הצג הופיע מספר הנייד של אלכס, אחת העובדות
שפיטר לפני כשבוע.
אלכס נכנסה לבר של הילטון. היא נזקקה למשקה בדחיפות. זה היה
היום השני ברציפות שישבה במקסיקו באפס מעשה.
היא לא ידעה מה לעשות. את ג'ו לא הצליחה להשיג בשום מקום
והכסף שלה הלך ואזל.
בצהריים החליטה לעזוב את הילטון ולעבור למלון המעופש בקצה
הרחוב, רק כדי שהמזומנים לא ייגמרו לה לגמרי.
היא הייתה חייבת להשאיר סכום שיספיק לה לנסיעה להמלטון
ולחזרה. היא לא ויתרה על תוכניתה. היא תראה לג'ו שהיא מתאימה
לתפקיד בסוכנות, והאמינה שאם תספר לו שרצחה את הזקן ההוא, הוא
ישלח לה מעט כסף.
אם לא תמצא אותו תוך יום או יומיים תיאלץ לעשות הכל במהירות,
אחרת יאזל כל כספה.
היא התיישבה ליד הבר והזמינה ויסקי כפול עם קרח. במלון שבו
התגוררה לא היה אפילו בר. זה היה מלון מחריד.
אלכס קיוותה שלא תיאלץ להתגורר שם יותר מלילה, וגם את זה לא
ידעה איך תעבור.
היא תכננה להישאר בבר הזה עד שיסגרו אותו. כך תעביר חצי לילה
ואולי גם תמצא מישהו שיזמין אותה למשקה.
היא הביטה סביבה, סוקרת את הגברים שישבו על הבר. לא היו הרבה
כאלה. השעה הייתה מוקדמת לפרפרי הלילה.
בין רגע התעוררו כל חושיה, הוא ענה!
"אלכס, אני מבין שאת אם חד הורית לילד בן שמונה, את צריכה
לפרנס אותו והכל. אבל תביני, אני לא בנק. תמצאי עבודה -"
"הוא מחוסל", קטעה את דבריו. ג'ו השתתק.
"מי מחוסל?" שאל לבסוף.
"הזקן, דמיטרי", לחשה אל המכשיר הנייד.
חיוך עלה על פניו של ג'ו. כעת כל מה שתצטרך פריס לעשות זה
לוודא שדיוויד ימיר את הזהב למזומנים, והם יחזרו לפה בשלום.
"עבודה טובה, אלכס", אמר וניתק.
"חצוף!" אלכס זרקה את הסלולארי על הדלפק. בכל מקרה הסוללה שלה
עמדה להיגמר.
אלכס חשבה על סחיטה. סחיטה יכולה להיות רעיון לא רע. לאיים על
ג'ו שתסגיר את מיקומה של בתו.
אבל אז נזכרה, הוא יכול להשיב לי באותה המטבע. להסגיר אותה על
רצח הרוסי הזקן.
היא הייתה מיואשת, כבר תכננה לארוז... אבל אז ראתה אותם.
"אנחנו עוד נראה מי יצחק אחרון, ג'ו", אמרה ויצאה מהבר לכיוון
שני תלמידי התיכון. "אנחנו עוד נראה".