כול יום אני לומד
שמקומי בעולם
לא מובטח
יש סימנים שמעידים
שהמחר, תלוי ומתנדנד
רק בסוף הלילה
אדע את התשובה
כול יום אני לומד
את האמת הפשוטה
זו שלעולם
לא נותנת לי מנוחה
ומקומי בעולם
מעולם לא שמור לי
יש סימנים שמעידים
שהחיים, הם תמיד נשברים
שתי חתיכות, כמו מקל
ואני מגלה בסוף הלילה
האם אני בגלות
או עדיין בחדרי הקטן
שומר על עצמי מכל פחדיי
כי גם בבקרים
החיים לא מובטחים
זו המחשבה
חידות שלא נפתרות
זה תמיד מתנדנד
בין הטוב לרע
החטא שלעולם נשאר
אני לא מבחין בעניין
האם אני עבד או חופשי בזמן
כול יום אני מגלה
שהמחר הוא
נצח או רגע אחד
השעון לא פוסק לרגע
לזרוק אותי רחוק יותר
ואני לומד כל יום
שגם אם מקומי בעולם לא מובטח
הרי עדיין יש לי סיכוי
לגלות את המחר
ואם אדע לנדוד גם מבין ארבע הקירות
אז לא אוכל להרגיש עבד
בסוף הגוף נשאר כמו שהוא
רק המחשבות משתנות
מקומי בעולם לא אהיה לעולם מובטח
יש סימנים שמעידים
שהמחר עלול לאחר
רק אחרי לילה של נדודים
אדע
אם הגעתי אליו
כמו שיצאתי אל היום הזה
מהחשכה