נפתלי אוחנה / השמש שוקעת |
ומביאה עמה חשיכה,
אך אנו מצאנו את האור,
אחד בתוך השני.
היית כגלים סוערים,
כמשברי הים האיומים,
נראית כשקט שלפני הסערה,
כרוח על פני המים השקטים.
באתי אליך,
כמו גל סוער,
כמו ים שבוער,
הייתי מולך.
את אחזת את ידי,
וחיבקת אותי,
כך נשארנו שעות,
חבוקים על החול.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|