הגיע הזמן שאפרוק את כל זה.
כשנגמר
אנחנו בוכים יחד
ומסכימים
שהייתה זאת שנה מדהימה
אחד בזכות השניה
שנינו זוכרים
כל פרט מהדרך,
אתה לוחש
'אני אוהב אותך'
ואני מוסיפה
'זה יהיה המבחן האמיתי שלנו'
וחושבת נסתרות
שהספק הכלוא בארגז
שהסתתר טוב מאחורי כל ארגזיי
בצינוק נעול בתוכי
כבר מצא דרך לפרוץ החוצה
'אני אוהבת אותך גם'
יוצא מפי בסוף שיחה קולחת
אחרי שכבר הספקנו
לצחוק מרוב בכי
(דבר שאופיינו לנו,
אפילו
בשיחת הפרידה)
אני מנתקת
ושומעת את צחוק גורלי
המתגלגל
אומר
'היה ברור שגם זה
יגמר מר'
השבירה
פניתי לסלון
כשבידיי מחברת ועט שאינו חוסם את הזרימה הרגשית
(אינו ממלא את הלב ואת ה
מחברת
בכתמי דיו),
ארבעה מדפים חדשים נוספו בחדר
עליהם ריכזה אמי
את רוב ספריה.
אני כה מתייפחת כעת
זהו המדף ששבר גבי והותיר לעול להתפזר סביבי
אני חושבת עלינו
שכבר לא נהיה אנחנו יותר
אי פעם
ולא נתלה יחד
כמו ש
רצינו
שני מדפים
ועליהם
ספרינו המשותפים.
על מלחמותיי
אני משתמשת
בכלים
שנתת לי
כדי להלחם בהסתערות
בעצב
ובייסורי
על שנתתי לך
ללכת
דרכים צדדיות
רומן סוער
אליו אי אפשר בכלל
להיכנס
ושמו ג'וני
משך אותי בכח
(כמו שאני אוהבת)
מהחולצה
לבוא אחריו
בדיוק כשהרגשתי
שהמפלצות מ
ארון ההיאחזות בקשר שלו
אינן דמיוניות.
ג'וני משך אותי אחריו
ורק אחרי
שנסעתי לבר בו הוא מברמן
נעצרתי
לו שמשך בחולצתי
איפשרתי בכניעה
למשוכה
מעליי
כעת
אני פשוט
עירומה.
עצים של סוף
הכנו אדמה
נטענו
השקנו
עקרנו עשבים שוטים
בנינו צל
שיהיה נח
מאימת השמש שאיימה
לייבש
דאגנו יחד
ליטפנו
נתנו אויר
מרחב
מקום לגדול
גדלנו יחד זה לזרועות זו
אהבתינו הניבה פירות
שנקטפו
בטרם החמצה
(או אולי בטרם עת)
בכדי שיוותר לשנינו זיכרון מתוק
משנה של גידול משותף
אותך תמיד אזכור
בתור האדם שהכי אהבתי.
12/10/06 נגמר. |