מתקנא אנוכי בבעלי היכולות
להתקיים מאהבות רגועות
שאינן מעסיקות עצמן בהתלבטויות
ומסתפקות רק בטוב שהן מצמיחות.
אהבתי הסקרנית והמאוד רב-גונית
מנהלת בינה לבין עצמה דו-שיח מתמיד;
מחד-גיסא, מנסה לנסוק לשמיים ולקטוף כוכבים
ומצד שני, ההגיון מטיף שזה מתאים רק לילדים.
לפעמים קולעת אהבתי פרחי רון ורסיסי רוך מסתורי
ולעיתים רוטן בי צדה השני שזה בזבוז ולא מעשי,
וככה מסתובבת אהבתי המבולבלת מדו-שיח סותר;
פעם יוצאת לדרך ולפתע מחליטה להיבלם.
מתי תיפגוש אהבתי במלאך שיהא לה כשופט מדופלם
אשר יגלה בלחישה על אוזנה איך לצאת מהבלגן?
מי יפשר בין הצד הרגשי לצד ההגיוני
שיחתמו ביניהם על שביתת נשק, לפחות זמנית?
30/10/05 ©
|
