"דברים טובים קורים לאט. דברים מדהימים קורים במכה!"
זה משפט ששמעתי באיזה סרט אהבה מטופש לפני המון שנים. תמיד
חשבתי על המשפט הזה כאל פנטזיה. הרי  אין  דברים כאלה באמת.
פוגשים בחורה, יוצאים איתה לפאבים ובתי קפה, לסרטים ולהשתזף
בים. אם זה מספיק רציני אז עוברים לשלב הבא ומפגישים אותה עם
החברים והמשפחה. בקיצור, לאט אבל בטוח.
עד יעלי.
את יעלי הכרתי ביום שני בערך בשעה 17:00 . עד שעה 18:00 הספקנו
ללמוד אחד על השנייה את כל מה שצריך היה ללמוד.  עד 18:30
עשינו סבב טלפונים לחברים ולמשפחה כדי לסגור גם את הפינה הזו.
בערך ב- 19:00 התנשקנו בפעם הראשונה ועד 22:00 שכבנו פעמיים.
ב- 22:30 הגענו לבית של ההורים שלה (עוד פינה נסגרה על
הדרך...) כדי לארוז את כל הבגדים שלה והחפצים החמודים שלה. ב -
23:00 עברנו לגור ביחד ובערך באמצע הלילה (נראה לי שבסביבות
2:30(
החלטנו להתחתן.
למחרת בבוקר נרשמנו ברבנות, הזמנו 2 עדים והתחתנו בערך ב- 9:00
(חיכינו עד שיפתחו את הרבנות פשוט...)
בצהריים יעלי נכנסה להריון. איך ידענו? נו באמת, זה היה צפוי..
למחרת בבוקר נולד הבן הראשון שלנו. חמוד ויפה עם העיניים
הכחולות והגדולות שלי והמבט המקסים של אימא שלו.
תוך שבוע היו לנו 2 בנים ובת ושני כלבים שקנינו במבצע.
היום אנחנו מכירים חודש ואני כבר סבא לשישה נכדים, ואני לא
יכול להפסיק לחייך.
אם שואלים אותי היום על ניסים ונפלאות ועל מה כבר יש בעולם הזה
ששווה לחיות בשבילו, אני משתמש במשפט ההוא, זה ששמעתי בסרט
האהבה המטופש.
ואני באמת מתכוון לזה.