ליסה רז / בעיר זרה |
באולם הומה אדם,
קולך בקע בי,
ונדם.
שיחת חולין, מילות נימוס,
ובגופי געש
הדם,
ורציתי את הרגע לחמוס,
ולזעוק לך
שם,
זו אני ! אשר אתה אוהב,
אל תאמין למילותיי,
אך שפתיי נשכתי עד כאב,
ורק לחשתי, ביי...
בעיר זרה
באולם חשוך תקווה,
קולך נגה בי,
וכבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|