בעריסתו, עריסת נצרים
רואה העולל בחלומו
את אביו ואימו
חיוכי אהבה על שפתיהם,
חוזה בפני דודיו ודודותיו
המלאי התפעלות מתלתליו
וחיוכו.

ובחלומו
רואה הוא את קצה עריסתו
עליה ניצבים שבעה מלאכים
אשר בטרם שנתו שרים
באוזנו שירי ערש
ובעלות השחר
כנפיהם הלבנות
נפרשות
ודמותם חגה ונוסקת
ונעלמת
עד רדת ערב.


ובפוקחו עיניו
לחיי היום יום
רואה הוא את פני אלהים
ואלהים אוהב אותו
יותר מכל.
ואהבתו נושאת את רוחו של
העולל לשמיים
וגופו נקבר באדמה
ועריסת הנצרים
חוזרת ליום שבו עמדה
בטרם בואו לעולם.

ריקה.