יש לי רגעים
בהם אני חושבת על החברים.

אלה שלא אפגוש,
ואלה שיישארו איתי
אלה שניתקתי קשר,
ואלה שפספסתי.


אלה שיקרים לי.
ואלה שסתם היה נחמד.
אלה שהלכו איתי שנים,
ונעלמו ברגע אחד

ואז מגיע החנק הזה,
ועולה לגרון
ודופק הלב
כשאני חושבת על מי שאיבדתי
וכל מה שלא היה לי

לפעמים בלילה
אני חושבת על החיים.

חברים שדרכינו נפרדו
וניפגש רק ברחוב
כאלה שרק בגלל מלה אחת
שמו לקשר סוף.

אלה שהתעצלתי,
או שהעניין בהם נגמר.
ואלה שויתרתי,
כי לא היה לי מה לומר.

ואז מגיע החנק הזה,
ועולה לגרון
מועך את הנפש
שמחפשת אהבה,
נמלטת מההחמצה.

ואלה, רק אלה, הן הדקות
שגם עולות לפעמים,הדמעות.

על אלה שסתם שכחתי
ואלה שאף פעם לא נסגר.
וגם על זה שויתרתי
כי לא היה לי מה לומר.