בטוח שיש עוד אנשים כמוני,
שלא יכולים להיות בבית שלהם,
שלא יכולים לפתוח את הדלת,
שלא יכולים לא לבכות,
שלא יכולים שלא לברוח.
אבל מה קורה כשאין לאן?

בטוח שיש עוד הרבה אנשים כמוני,
שמשוטטים.
אני חלק מהמשוטטים.
נעליים אדומות,דורותי.
מי איש הפח שלי? איש הקש?
מי האריה שיצעד איתי?
איפה החבורה שלי?

היא כל כך רצתה לחזור הביתה,
אבל כאן זה כמו קנזס, אפור,
אני לא רוצה, אני רוצה להסתנוור מהצבעים.

בטוח שלא כאן.
לא, לא כאן.

נעליים אדומות,
רחובות ממלאים,
יש לאן לברוח, הוא פשוט ביבשת אחרת.