לא הבנתי.
זרקתי את הפרח ורצתי לכיוון ההפוך. לא חשבתי לרגע אפילו לאן
מועדות פני. ידעתי רק דבר אחד, אני לא אצליח לישון הלילה. אתם
מכירים את הלילות הלבנים הללו. אתה שוכב במיטה וכל כך רוצה
לישון, אך העיניים לא נעצמות, והמחשבות ממשיכות לזרום ועוטפות
את המוח בשמיכה ירוקה מלאה כתבים וקשקושים לבנים  שאתה חייב
לקרוא ולעכל. כמו בשולחן של בית ספר.

בכל מקרה, אני חזרתי הביתה לאחר שכמעט איבדתי את העשתונות.
הכול היה כמטע כרגיל. בדיחות מפגרות שאף אחד אחר לא יבין,
חזרות גנרליות לקראת הדבר האמיתי. אבל זה היה חייב לקרות בסופו
של דבר. סיבוב בפנייה או משהו כזה.
שני אנשים מבולבלים, מקושקשים ודוחים את המציאות. כמו שני פרחי
ציפורן. זוועה, למישהו מהרחוב שממול.
אבל אפשר להבין, לא?
אפשר להבין למה אנשים פתאום מתדרדרים  כמו עם גניבה ושוד. אז
פשוט כדאי לכתוב את ההמשך.
אני בכלל חשבתי שהיא משקרת לי, אבל האמת היא שאני הוא זה
שבילפתי. מנסה להשלים תיאוריות של כן או לא בעל פה. אתם מבינים
על מה אני בכלל מדבר?
אף אחד לא. זה הכול עניין של ביטחון, לפחות היא אומרת. אבל אני
זה ששיקרתי.
האמת היא שלעולם לא פגשתי מישהי בקיבוץ. זה היה פרי הדמיון של
בן אדם מתוסכל שמחפש תירוץ לנסוע לצפון כי פשוט מכריחים אותו
להפגין יוזמה. אבל באותו יום כן הפגנתי יוזמה, אבל לא לבד.
היא גנבה ממני את הרעיון.

ישבנו לנו לבד בגינה האחורית, מסתכלים על הדשא ועל פיסות הנייר
הלבנות שאנשים זורקים על השמיכה הירוקה הזאת, שעוטפת אותנו.
דיברנו וחשבנו מה באמת יכול להיות בסוף, תוך ניתוחים אינסופיים
של המצב. אבל איזה מצב יכול להיות. היא מלמלה משהו על כך שכבר
העלים היבשים נושרים מהעצים ואני חשבתי בלבי: וואו, באמת כבר
כמעט סתיו.
העלה שנושר מהעץ נשמע לי כמו אדם שנקטפו חייו, ומצד שני גורלו
היה להתייבש. כמו טיפת גשם בצאת החמה.
דיבורים. הכול דיבורים.
"תאר לך פרחים היו מדברים?" פלטה פתאום נועה ואני התעוררתי
מהחלום בהקיץ שהכה בי באמצע סרט תורכי שהוקרן בטלוויזיה. אתם
כבר בטח מודעים לכך שאין הרבה מה לראות, נכון?
לא משנה.
היא סגרה את האור, שמה דיסק נחמד ואז שיחקנו את המשחק הקבוע
שלנו: מי יירדם ראשון.
אבל אני ידעתי רק דבר אחד, שהלילה אני לא אצליח להירדם.

גם היא התעוררה מהחלום בהקיץ, נישקה אותי נשיקת לילה טוב
וכיסתה אותנו בשמיכה ירוקה גדולה.
זה בהחלט היה לילה לבן, אבל בסוף נרדמתי. המחשבות פתאום
נגמרו.
לפתע היא העירה אותי ואמרה לי, אני קופאת! ממש חורף בחוץ
ושנינו נשפכנו מצחוק,המסך ירד.