חדות העין וצחות הלשון
שקרים המה
באישון הליל מתערטל לו הערפד, בחלומו הראשון
הוא רואה ראשים מתחת לכנפיו
נעימות ההרמוניה ומתק שפתיים
כוזבים המה
להנעים את רוחך ולהפיך דעתך
להשכיחך מהכאב המפעם באזנייך
ראי זאת עלמתי החייכנית
לשונך צחה כרע שאין לו שני
ופייסנית עם הבידור המזוייף

ובחלום השני, קם לו המכונף
יזע כפיו המלופף סביבו ברוך,
האותיות מרצדות מול עיניו, כאלפי זרועות נשלחות
האותות מול פניו, מקוללות
סימנים דהויים של תרבות עתיקה
על גבו חרוטים במסמרים, ובנשימתו המעיקה
הצמרמורת חולפת בגבך
מפוחמת, מבוהלת,  
כמה תחייכי לשווא! עינייך סובבות את אפלתך
תרות ללא לאות
עבור מי, עבור שלוות נפש כשמיכת ענק אפורה סרוגה אל נימייך
תרה ללא לאות
שלוות שווא צופה בשתיקה מאחורייך