כל שרצה איתמר, היה להביא למירית שושן אדום - פרח המסמל את
התשוקה: "אם היה אפשר הייתי יוצא לצוד את התשוקה, לוכד אותה
ומביא לה אותה באקוואריום, שתשחה במעגלים קבועים בבית של
מירית, כול החיים, אבל אי-אפשר".
רק שכעת מבצבצת לה בעיה, כשאיתמר מושיט את ידו בזהירות לשושן
אדום ומושלם בחנות הפרחים. "אין לך מה לחשוש ידידי, היא
מאולפת". איתמר הביט במוכר הפרחים בתימהון. "הקוצים, חבר, אין
לשושנה הזאת קוצים - זה זן חדש מאוסטרליה". "מה זאת-אומרת? אתה
חתכת לשושן שלי את הקוצים?". "לא, לא, ככה בדיוק היא גדלה -
יודעים איך לפנק את הנשים שלהם האוסטרלים - כך הידיים שלהן
אסירות תודה וכבר יודעות לבד לאן להמשיך; אתה מבין אותי?!".

איתמר היה מבולבל. הוא חזר הביתה עם השושנה האוסטרלית המפנקת
שלו ובהה בבבועתו שבראי חדר השינה.
הוא תמיד אמר לעצמו שהפנים היפים שלו, הם סתם עוד פנים יפים,
ללא הזיפים שהופכים אותם לבילתי נתנים לסרוב. בכל גניחה של
מאהבותיו היה עליו לזהות את תבלין הכאב שנוסף לעונג, אחרת - כך
ידע - שיקוי הקסם אינו מושלם.
אבל ידו אחזה בגיבעול, הוא חש בחלקלקות, וראה את בבועתו חנוטה
בחליפה כהה, וכיצד השושנה האדומה שלו מתבלטת בגאווה בישנית -
זה היה כל-כך יפה ונטול כאב. השתקפותו הזילה דימעה שקטה, שצנחה
מקצה עצם הלחיו והתנצנצה על כותרתה של השושנה.

לפגישה הגיע איתמר כשלחייו בוהקות מגילוח קפדני של פעם ראשונה
מזה זמן-מה. השושנה הוגשה ובישנותה של מירית רק גברה כאשר חשה
את ניחוחות הפרח ואת נינוחות ידה על הגיבעול החלק.
העקיצות המרעילות שהיה נוהג איתמר לשזור בשיחותיו הראשונות
נמסו, והערות דוקרניות שוייפו לעגלגלות מחמיאה. תוך כדי ערב של
שושנים נטולות קוצים החלה מירית ללטף את לחיו של איתמר ברכות -
הוא התמסר ברצון לידיים שנמנעה מהן גסות של דקירה.

הם נכנסו למכונית ויצאו בחזית ביתה - הייתה שתיקה מביכה שנעמדה
ביניהם והסתלקה כשהיא סרקה את שיערו בידה השמאלית, קירבה אותו
אליה בימנית, ונתנה לשתי הלחיים שלהם להתחכך.
כל-כך חלקות היו האחת לשנייה, שככול הנראה נדמה היה להן שהן
נשיות שתיהן, משום שפשוט נגעו זו בזו בלטיפה והתרחקו.
"לילה טוב איתמר", אמרה. "לילה טוב גם לך מירית", ענה לה הוא.
היא התחייכה, הריחה פעם נוספת את השושנה, הסתובבה והלכה בחן לא
מבוטל לכיוון דלת הכניסה.

איתמר נלחץ. היה בכל ההתרחשות משהו מאוד לא מיני - איזו מין
התחבבות ילדותית שכזו - זה צבט את ליבו. הוא הרי רצה בה לנוף
חייו הרומנטיים... לחיי המין שלו.
"הלילה הזה יכול להיות עוד הרבה יותר טוב, אם רק תתני לי לעשות
אותו לכזה!", צעק לעבר גבה.
היא נעצרה; הסתובבה אליו והחלה צועדת לקראתו בצעדים בטוחים.
כשנעמדה מולו, הוא פסע פסיעה כבדה לעומתה, וצייר על פניו חיוך.

תמיד חשב לעצמו, מתי הוא הרגע המדויק שבו מבצבצים זיפי הבוקר
מתוך עור פניו של אדם מגולח, שאלה שנותרה מיסתורית לגביו. אך
הפעם היה יכול להשבע כי הם עלו והזדקרו ברגע אחד כואב, כשידה
סתרה לו, ועיניו צפו כמו בהילוך חוזר בגבה ההולך ומתרחק.