את זוכרת את הלילות שרצית לברוח? התעטפתי בדמעות שלך והבטחתי
לך שיום אחד נפרוש שתינו כנפיים ונעוף הרחק מכאן. את כבר מזמן
יושבת לך על אחד העננים, צחוקך מעיר לפרקונים משנתם, אני עומדת
על גג של בניין, מחכה שמישהו ייתן לי דחיפה.



החיוך שלך צרוב לי על גבי העור.
לניצולי שואה יש מספר ולי יש אותך.



אני לא יכולה להפסיק לכתוב אותך, זו הדרך היחידה שלי לנשום
אותך מחדש, להחיות שוב את החלומות שלך שוודאי כבר מזמן הלכו
לאיבוד.



ניסיתי להמשיך לחלום בלעדייך, באמת שניסיתי, השדים שלי מצטרפים
אליי בכל לילה מחדש, שופכים על גופי את שק הסיוטים שלהם.