הדמעה נוזלת,הזיעה הקרה ניגרת
סחרחורת אופפת את חושיי.
הוא לא יודע למה עשיתי זאת
אני לא יודע מדוע עשיתי זאת.
כעת,אני על הברכיים,הפנים לכיוון השמים-
מסתכל אל השמש העולה,היום היא שחורה מהרגיל.
הכל נעצר,הציפורים לא מצייצות-
שקט,רק קול בודד נידף באויר.
מסתכל עליו ומרכין ראש.
מביט בשלולית רואה את השתקפותי.
טובל את פניי בה,מסתכל בה שוב ומחייך-חיוך אמיתי.
לוקח את ידיי מצמיד לשיער עכשיו כבר צוחק-ללא שליטה.
הדמעה כבר הגיעה לקצה הסנטר,אך אותה,לעומת זאת,
לעולם לא אמחה.