גורל זה דבר מגניב לאלו שמאמינים בו.
זה כיף! מפגיש אותך עם אנשים, מציב אותך במקרים מעניינים, ואם
זורמים איתו מרוויחים.
או ש... לא?

תמונת מצב: גמר כוכב נולד 2, אני עם גאוות יחידת "סקעת", מקפץ
לי לשירי "בתוך". מסתכל אל קהל המעריצות-המעריצים ואחד תפס את
עיני. בחור לא יותר מדי גבוה, עיניו בהירות ופנים יפות
תמימות. מושלם, במילים אחרות. אז מה, גורל שנפגשנו בגמר כוכב
נולד? לא... לא ממש.
קצת מפחד לגשת אליו אז עשיתי הסכמון עם עצמי. משהו שישמש לי
כסיבה למה לא לבוא ולהגיד לו מה שאני חושב (שאני לא ארגיש
שאני לוזר שאני לא ניגש, כי בעצם יש סיבה!). להלן הנוסח:
"אם יקרה והראל סקעת לא יזכה, אני בא ואומר לו שאני חושב שהוא
נראה טוב".
Fair enough? גם אני חושב! מה שלא ידעתי הוא שסקעת לא יזכה,
ואת חלקי בהסכם אצטרך למלא.
"גברותיי ורבותיי", מצהיר צביקה הדר, אני בעיניים זוהרות
מסתכל על סקעת משלב ידיו אחת בשנייה ומחכה לתשובה "מהפך! הראל
מויאל!..."
לפני שכיביתי את הנוקיה שלי כי לא מוכן אחרי האכזבה הקודמת
(ע"ע כוכב נולד 1) לקבל את אס-אמ-אס התמיכה מאמא ואחותי -
"אין למה לחיות יותר", נזכרתי בו ובסעיפי ההסכם.
בלהט הרגע, בורח מכל החברים שלי שרודפים אחריי; "אני רק רציתי
להגיד לך... שאני חושב שאתה נראה טוב", באופן כזה תמוה. מילת
"תודה" אדישה יצאה מפיו והמשכתי בדרכי הדרמטית והנסערת לאוטו.

תמונת מצב 2: אני בעזריאלי. כחצי שנה אחרי הגמר, מבלה עם
חברי
נאור, קונים בגדים (כמה מפתיע) ומרכלים על כל מי שבשדה הראייה
ברדיוס של 10 מטרים מאיתנו. בין כל ה-הוא חמוד והוא חתיך,
נתקלתי באחד שהוא קצת יותר מזה... הוא ממש עשה לי את זה!
עיניים בהירות כאלה, פנים תמימות אך מסוקסות, זיפים שזורים
באופן אקראי על לחייו, אחחח...
בום-בום, הלב שלי הצהיר, בום-בום! פלאש באק מטורף! בום-בום!
הוא מוכר לי... בום! מוכר לי! בום-בום! זה... בום!
הוא.
החלפות המבט המשותפות הסגירו שגם הוא זוכר אותי. אך בניגוד
ללחץ, מתח התרגשות ילדותית - באומץ היה מחסור.
לא ניגשתי.
כל הקטע שנפשנו שוב באופן אקראי באמצע החיים אחד של השני נראה
מגניב, אבל לא מספיק בשביל לסמל סימן מאלוהים. שלא נדבר על
גורל.
בשביל זה צריכה להיות פעם שלישית. כך החלטתי. הרי פעם שלישית
גלידה לא הומצא ע"י קופירייטר של בן-אנד-ג'ריס! אז הגלידה
תסמל את הגורל, את האומץ ואת ה-דסטנט-טו-בי שלנו.

תמונת מצב 3: יום רביעי (24-8-05), גבסו מופיע אצלי בבסיס!
אני נכנס למתחם בריכה (חיל האוויר...), עושה מינגלינג קל עם
כל החבר'ה בבסיס, מולי חולפים שני חבר'ה חמודים, מחליף מבט עם
אחד מהם, שהסתכל עליי עוד לפני שהתחלתי בכלל לפלרטט עיניים
איתו. ממשיך למצוא את דרכי ואת חברי למשרד (בום-בום!) כי
אנחנו משרד צילום (בום!) אנחנו יושבים שורה (בום!) ראשונה.
זה הוא!
(בום!)
שומע את צחוק הגורל כנראה יותר חזק מקולו המזייף של גבסו
לצלילי "פמלה" בגרסת רוק. לא יכול להיות! וואו! החלטתי להתקרב
אליו קצת... שנעשה עיניים משותפות, רק בשביל להבטיח לי שזה
הוא ושהוא באמת בקטע - בלי פאדיחות, תודה! ופתאום מאחוריי
קופץ מישהו -
"אור!"
"סער!" הופתעתי, "מה שלומך? מה עושה פה?"
"אני פה עם כמה חברים שלי", אומר ומצביע על מקבץ האנשים
שלימינו, "אנחנו בסיפוח בבסיס. יא, איזה קטע לראות אותך!"
(סער הוא מישהו שהיה בשכבה שלי... הפוזות של החברים-הכי-טובים
היו רק בגלל שזה לא צפוי ומגניב)
"טוב, תהנה לך כאן, בגבסו! חח... צחוקים לראות אותך."
ואיך שסער נעלם לו אל תוך המון, עמית נעלם לי.
(עמית. כן. איך גיליתי את שמו? רגע...)
ביקשתי מגורל וגורל נתן! אלוהים ישמור! מה אני עוד עושה בצד!
יאללה הולכים לחפש אותו! לא. בעצם לא. אני מפחד. כולי רועד.
הסתפרתי עכשיו, אני מרגיש מכוער! אין מצב!
הנה הוא! יאללה...
לא.
אין לי אומץ.
טוב, הנה הוא נעלם לי סופית כבר. ויתרתי. באמת ויתרתי. אויש,
אהבת חיי בפוטנציה חולפת מול עיניי ואני כאילו... אבל אין לי
מה לעשות עכשיו. זה לא ש... רגע...
סער!
הוא התשובה שלי! הוא חבר שלו! הם רקדו ביחד, בטח הוא בסיפוחים
איתו!
אחרי מספר אס-אם-אסים לכל העולם השגתי את הטלפון שלו. של סער.
"מה המצב סער, זה אור. יש איתך מישהו בסיפוח שדי דומה לך עם
חולצה לבנה, מי הברנש?" נשלח.
"קוראים לו עמית", עמית ואור! זה כל כך מושלם ביחד! אז המשכתי
-
"ומה מספר הטלפון שלו, ידידה שלי נדלקה עליו" (אנחנו לא רוצים
ליצור מבוכה)
"0547..." בום-בום-בום-בום!
מה שולחים, מה כותבים! אהה!
טוב, אור, להירגע! תודה לאל, זאת לא הפעם הראשונה שאתה מתחיל
עם מישהו! ביטחון עצמי, ביטחון עצמי! אז אחרי התלבטויות,
שינוי נוסח, כך יצא:
"לגשת יהיה יותר מדי מביך... אז אלך על קטע הSMS- (הבחור מגמר
כוכב נולד 2)"
נשלח! זהו... טוב... מחכים לתגובה.
מהר מאוד הגיעו תירוצי ה-הוא בטח נרדם, נגמרה לו הבטרייה, אין
לו ביג-טוק, הוא מחכה ללילה לשלוח לך אס-אמ-אס חזרה...
כל התירוצים נגמרו כשנשלחה ההודעה ממנו.
"תשמע, אחי, שיהיה בהצלחה, אבל אני לא הומו".
אני מחכה לתגובת הגורל. הדובר שלו מסתמן כנעלם... לא, רגע...
הנה... התגובה הרשמית שלו היא:
זה מתחיל בקראש, ונגמר בקראש.
מתוחכם גורל.
ניפגש בסיבוב...