בפעם האחרונה שצעדתי
לעבר ביתך
מצאתי שעון יד שחור מונח בין
שתי שיחי הרדוף בצד המדרכה.

מאז
שעון היד הפך
לחפץ קרוב לי במיוחד
לפני הספל עליו
מצויירת המיטה
של ואן גוך
שקניתי ממזמן באמסטרדם
מתוך כוונה לתת לך
אותו במתנה

חדרו של ואן גוך בתמונה
צפוף וחסר פורפורציות
ועם זאת אני מרגיש
שמיטה וחלון כאלו
היו מהווים בסיס רגשי
להתמודד עם חסרונך
או
מקום טוב לברוח אליו
מבנות אחרות

במיטתי,
חלמתי שנתתי
לאחי הקטן ביותר סטירה מצלצלת
ועוד אחת
ועוד אחת

נותן סטירה ובוכה בפנים
נותן סטירה ושוב בוכה
ולא יכול להפסיק

הישר על לחייו שטרם
החלימו סופית
מפצעי בגרות
קיבל
את הסטירות

עם עצב דומה לשלי
בעיניים

וכבדרכם של חלומות
אני נשארתי במרכז
והנופים והאנשים השתנו סביבי -

מטוסים מורכבים מלחם וגבינה צהובה
נחתו והמריאו על טוסטרים
בשדות פתוחים ואפורים

אבל במחשבתי
עדיין שם -
שונא אותו על כך
שהוא דומה לי
ועל כך שלבטח
חולם הוא על אותם דברים

שוב
(כמו בכל סיום חלום)
הופך בודד
ורחוק מעצמי,
עם כל טוסט שממריא
לעבר האופק

על יעל ברגמן,
בה חשקתי בתקופת התיכון,
כתבתי סיפור אחד
וחלמתי ארבעים ותשע חלומות.
יש לי את כולם במגירה
מחולקים לתאריכים
עם תיאור קר ומדוייק
ללא פרשנות רגשית.

היום חלפתי על פניה
ברחוב וחייכנו אחד לשני
כאילו דבר לא התרחש
במרתפי האובססיה שלי
במשך שנה תמימה
מחיי

כאילו מעולם לא
ארבתי לה בקפיטריה
כשהיא הייתה קוראת
בשיעורים החופשיים
רומנים קרסתניים
של נשים גרושות
ומעשנת קאמל מדיום

נפרדנו
זה היה ברור לשנינו
שזה הולך לקרות

אחר כך שכבנו
וגם בכית קצת תוך כדי
היה ברור לשנינו
שזה בדיוק מה שיהיה

עישנו סגריה בחוץ וצחקנו
לפני שלקחתי אותך הבייתה

מהחלון
אחותי
בעלת גשר
שיניים בין יבשתי
וארנק ורוד בידה

(לפני שנרדמתי בצהריים)