שתיקה, זה כל שיש לי להציע.
פותח פה יוצאת דממה,
לאף אחד איני מפריע.
כל נשימה, כמו זעקה שאיש אינו שומע.
לאן אפנה,
מה אעשה ולאן אגיע.
בליל מילים על דף נייר,
דברי חכמה או הבל?
כשאל מול עיני אותה תמונה
וסביב גרוני החבל.
מתהדק סביב צווארי,
כל נשימה היא סבל.
מאבק, לעוד מעט סיכוי ואז צליליו של נבל.

עולה במעלה סולם, אשר מוביל שמימה.
אין שום אור, שום סימן
שטוב יותר למעלה.
רק עננים, ציפורים, כוכבים, מה הלאה?
שוב שאלות, ללא תשובה
והשתיקה לא די לה.
רק בליל מילים על דף נייר,
דברי חכמה או הבל?
הרי זה כל מה שנשאר,
למרגלות החבל.
ובסופה של שתיקתי,
קולות בכייה וסבל.
רק ברכות של מלאכים,
צלילי אותו הנבל.