בורח מכולם,
כל מה ומי שסביבי.
משאיר מאחור,
אך לאן מבטי.
מחפש לי מפלט,
מכל מה שבתוכי.
מבקש שוב לפגוש,
את הילד שבי.
בורח מהמציאות,
נשאר במיטה.
כשבין ציפיות,
רק שתיקה מעיקה.
קולות אנשים מעולם חיצון,
מכים, מעוררים בי סלידה.
קיץ בחוץ, חורף בפנים.
תחת שמיכה, כמו עטוף תכריכים.
כמו בכלוב עולמים,
שיצרתי לבד.
במאסר על לא כלום,
שום דבר מיוחד.
בורח מכולם,
כל מה ומי שסביבי.
משאיר מאחור,
אך לאן מבטי.
מחפש לי מפלט,
מכל מה שבתוכי.
מבקש שוב לפגוש,
את הילד שבי.
בורח למקום שבו,
יש רק אני.
ולפתע מבין, אני לא לבדי.
אין כל דרך לברוח,
מההוא שבפנים.
כל פעם נוגח, מפיל מגדלים.
הורס ציפיות,
משבית חלומות.
רוצח,
את הילד, האמן שבפנים.
די לבריחה,
ממה שסביב.
רק קדימה, מכוון המבט.
זמן להתמודד,
עם כל מה שבפנים.
ולשוב לפגוש את הילד,
אותי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.