זה עותק שמוקדש גם לאבא שלי (נכתב בבמה חדשה סי או איי אל)
התקופה הולכת להגמר ואת כבר כמעט ולא חסרה
התחלתי אפילו להתמיד עם האבקה
ימים של כושר,מרגיש בשליטה
הכל תחת השגחה
המצב בעליה
אז הגיע הזמן לסיים עם החרוזים ולהגיד את האמת בפנים
לקחתי את המכונית, יצאתי מטומטם,ידעתי את זה,
אני לא מתחרט, כי אין לי על מה,אני יודע - שאני מטומטם.
מה עדיף,לקחת את הסיכון של ה3 שנים שלילה,או לחכות עוד חודשיים
לרשיון...
אבל הרגשתי שאני כל כך בשליטה, סיבוב אחד קטן מסביב לרחוב לא
יגרום לתאונה,
אבל בסוף היא קרתה
אבא טעה, ללמוד את הלקח של אבא לא מספיק,אני צריך ללמוד אותו
בעצמי,
ועכשיו אני מרגיש רע...אבא,אני לא מצטער על מה שעשיתי,אני
מצטער על זה שאני טיפש.
(בזמן האחרון אני לא כותב כי אין לי על מה - בבמה.) |
