דוד שיקו, אבא, דוד מוריס יבדל לחיים ארוכים.
נשלחו לבריסל השכלה תיכונית לקבל, להחכים.
בחילוואן אויר מדברי חם, היו קצת יתושים.
בבלגיה קר, אירופה של סוף שנות השלושים.
מתי ודוד הקטן נשארו עם סבא אברהם וסבתא שרה,
שכתבה לאהוביה מכתב געגועים של אמא יקרה.
ובסניף הדואר בחילוואן, תוך דיבור על דא והא.
היא ספרה על האגרת שהחזיקה בידה.
או אז פני בת שיחתה החלו להרצין:
"הרוחות רעות שם באירופה נאצים"
חיש קרעה מעטפתה שינתה תוכן המכתב:
"מהרו הביתה ילדים, חיש חיזרו עכשיו!"
ועכשיו בישראל, לא זז ללא מזגן.
מדמיין אויר מחניק בדואר בחילוואן.
ותמונה מונחת מול עיני בשיא הבהירות.
זו שבלעדיה לא הייתי, אלמלא אותו פיטפוט.
