אני עוצמת את העיניים, יודעת שאתה שם.
הימים עוברים לי בהנאה.
הבית שופע באור ובחום.
יש גבעות לא מושגות, אבל אתה מעודד.
הילה של אושר עוטפת, מבפנים.
מצאתי בעצמי את השלווה...
על המדף יש ספר ישן עם כישופים.
אני עוצמת את העיניים ומקווה שאתה שם, מחזיק אותי.
הזמן שלא נגמר מקשה על הנשימה.
אני קצת לא בסדר. הגוף חולה,גם הנפש.
מחשבות פסיכופטיות עולות לי בראש... כישוף?
עת לנקום באלו שהכאיבו?
משהו גדול וחזק מסנוור אותי.
אלוהים? זה אתה?
אני עוצמת את העיניים, אתה כבר לא שם.
אני נופלת עמוק וחזק עד לתחתית הקרקע.
הימים לא מסתיימים, והכדורים חברים.
האש צולבת אותי וצורבת את הכוויות.
הקסמים שהפעלתי לא עובדו.
הבית שלי ריק מהשמש...
הכאב והפחד משלבים מולי ידיים.
כאן מסתיים תפקידי,
ויחד איתו מסתיימים הפחדים,הכאבים והייסורים
של התקופה האחרונה, ושל החיים בכללי.
אורות השמיים קוראים לי לבוא!
היה נעים להכיר! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.