להזדקן עם המשפחה, עם ההורים והאחים,
לראות את האח הגדול על מדים בסופי שבוע
לבוא לבקר אותו בדירה השכורה בהרצליה
להכיר את החברה ולשתות עד שוכרה בחתונה שלהם
לפגוש את כל הבני דודים בליל הסדר ובאזכרה של סבתא
להבטיח שנבוא לבקר ולא לכעוס כי לא תמיד זה יוצא
לראות את השיער של אבא הולך ומלבין
לאחל לאמא מזל טוב כשהיא יוצאת לפנסיה,
להבין כשהם בוכים כשאתה עובר דירה,
להשתדל להתקשר לפחות פעם ביום,
ולהשאיר להם הוראות איך מפעילים את הדי וי די.
לארח אותם בבית על המיטה המתקפלת
ולחייך בצד כשאמא מחליטה שהבית מבולגן ושהיא חייבת לנקות קצת,
אבל רק כי זה עושה לה טוב.
לחזור לסוף שבוע אל החדר הישן שלך
ולהבין פתאום שלא משנה כמה תרצה וכמה תחלום לחזור,
המקום הסודי שלך מתחת לשולחן כבר קטן מדי בשביל לשבת.

להזדקן עם החברים, לגדול איתם ביחד,
עם האהבות והאכזבות, בתיכון ובבגרויות,
בטיול ליוון לפני הגיוס,
בטירונות, בקורס ובמהלך השירות,
בשיחות טלפון ארוכות באמצע קורס הקצינים,
בשיחות חפוזות ממחסום ליד רמאללה.
לחגוג את מסיבת השחרור באיזה פאב עד אור הבוקר
להיפרד לשלום כשמתחילים את הלימודים,
אחד בירושלים, אחד בתל אביב,
ואחד במכללה פרטית בקליפורניה.
להיפגש בסופי שבוע כשאין מבחנים,
לצחוק על הכרס ועל השיער הנסוג,
לתכנן את העתיד ולשקוע קצת בעבר.
לתכנן ביחד את הצעת הנישואין,
לארגן מסיבת רווקים, לעזור להם לבחור את התפריט.
לבלות איתו כשהיא מתאפרת ולהסיע אותם לאולם,
לדאוג שלא לשתות כי צריך להחזיר אותם למלון...
להלוות סכום קטן לכיסוי המשכנתא
ולראות את הבטן הקטנה הולכת ותופחת.


להזדקן עם עצמך, עם הזיכרונות והמחשבות
עם הדמות שבמראה שנראית לך תמיד שונה קצת
עם תהיות על העבר, עם פחדים מהעתיד
עם דאגות של ההווה, עם חלומות שכבר לא יתגשמו.
לקרוא קצת ביומן שלך מהיסודי, להיזכר בחיוך באהובה הראשונה
לראות שוב את אלכס חולה אהבה ולהתגעגע למורה לשל"ח,
לדקלם בעל פה את גבעת חלפון ולהשוות אותה למבצע סבתא
ללכת עם האחיין להצגת ילדים בשבת בבוקר
ולהתגעגע פתאום לעוץ לי גוץ לי ולכבש השישה עשר
להתבגר עם המוסיקה ששומעים ברדיו,
עם שירים שאהבת שכבר לא משמיעים,
עם אלבומים מאובקים שמסתכלים בקנאה על נגן המדיה שעל המחשב.
לשמוע על עוד אמן אהוב שנפטר
ולהזיל דמעה כששומעים פתאום שיר שלו שאתה כל כך אוהב
ללכת לעוד מופע איחוד, לנסות להרגיש שוב את הרטט,
לא להתאכזב כשזה לא אותו דבר,
אלא רק לשיר בקול את ילד מזדקן יחד עם הלהקה שאתה כל כך אוהב
ולהבין פתאום על מי נכתב השיר

להזדקן איתך, אתה שנשאר שם מאחור,
בן תשע עשרה וחצי, כנראה לעולמים
לראות את החלקה הצבאית משתנה עם העונות,
להצטער מכל הלב על כל שם נוסף שנכתב על הלוח
לבקר אותך בחגים
לחגוג לך ימי הולדת
לנסות לתאר אותך עכשיו, יחד איתנו,
מה היית אומר ואיך היית צוחק,
לבכות פתאום בקול, בלי לנסות לעצור את עצמך,
כי זאת לא בושה, אלא רק פרץ של נוסטלגיה
לדעת שכל המילים שבעולם לא יצליחו להסביר
לגעת רק לרגע עמוק בתוך הכאב
ללטף את התמונה שלכם ביחד,
אז על החוף לפני כל כך הרבה שנים
לראות את הפנים, את המבט שבעיניים
להודות לאלוהים על כל דקה שעברתם יחד
ולקוות שיום אחד עוד תשובו ותפגשו.

להזדקן עם המדינה, עם העיתונים והטלוויזיה,
להפגין כי פעם היה יותר טוב
אבל לדעת שכלום פה לא משתנה
ושמה שהיה פה לפני שלושים שנה
זה בדיוק אותו דבר, רק עם תספורת קצת שונה
להאמין שעוד קיימים הערכים עליהם גדלת
ורק צריך לחפור קצת כדי לגלות אותם שוב
לקוות שמתחת לכל העצבים עוד מסתתרת המולדת
מחכה שרק נרגע קצת ונגלה שהיא עדיין כאן.

להזדקן עם המילים שנשארות איתך לנצח,
להזדקן עם הדפים המצהיבים של שיר ראשון
להרים את הראש מהמקלדת ולראות אותך עומדת שם ומחייכת
להושיט יד ולחבק אותך חזק
ולדעת שלמרות הכל את עוד נשארת
ושיש לי אהבה
שמחכה להזדקן פה,
יחד איתי.