אוהב לנסוע
איפה שהזונות עומדות
שם אין פנסים דולקים
אפשר לראות אותן נשענות על עמודים
פניהן צצות בצל אורות המכוניות
גופן מוסתר
מי מהן היתה
מלכת הכיתה
מי מהן
חולמת בלילות על ילד קטן
שקורא להן בשם
ואני מקשיב לרדיו
שירי אהבה נטולי אחיזה
המציאות מתערבבת במחשבות בדויות
מה רציתי לומר לה
מחיר או רגש
הכול מתפוגג
והן עומדות
הידיים על המותניים
לעיתים מושיטות אותן
אל התיק הקטן
מוציאות סיגריה, ומדליקות
זה לא סרט של שנות הארבעים
חייל בא אל עלמות פריזאיות
לחפש נחמה, באמצע המלחמה
כאן, זה הצד השני של העיר
אין פנסים דולקים
גם לא נחמות
ואני מביט בהן, כמו בציור
מחפש לאן מוביל הקו
ומה אומרים הצבעים
ואני היחידי באולם
שמביט בהן ככה
המכונית נעה באיטיות
על כבישים לא סלולים
בצד השני של העיר
מכאן, אפשר לראות את השלטים
אל הקניון הגדול
אבל הכביש חסום,
ויש משטרה שבודקת רישיונות
אולי אביא לה פרחים
ואז היא תקבע לי מחיר
אולי אספר לה
שלא כולם נראים כול כך טוב
גם הבגדים מתבלים יום אחד
אתן לה יד, ופנס המכונית יאיר על פנייה
אם זה לא יכאב יותר מדי, היא בטח תחייך
ואני חושב לעצמי
מי מהן מתעוררת בבוקר לריח הקפה
מי מהן לובשת את השמלה היפה, בערב שבת
ויוצאת לרקוד במועדון  עם אהובה
מכוניות נוסעות במהרה, הן לא יכולות לראות את עצמן
באור הפנסים החולף
ואני בנתיים, חושב
בוודאי, עוד רגע אמשיך לנסוע, אשכח אותה
הפנסים יידלקו, יאירו את הרחוב
ואור פנס המכונית, ימשיך להאיר אותה