Kas buvo - tai nebus.
מה שהיה - לא עוד.
והמרחב יכול לחיות גם בלעדינו.
לזכור מילים בליטאית ואז לרעוד
מפחד-מוות שהביא אותך עד הנה -
זה משותף לנו. כמו אליס הקטנה,
בודקים באמצעות זכירת שפה אקזוטית
את אמיתות הגוף - אף כי לאחרונה
היא הוכחה סופית. ("תראו, תראו את זאתי -
הולכת להרים. מה רע לה המדבר?"
אכן, פציעה היא הוכחה.) אני סופרת:
vienas, du, trys וכו'. ואיך אומרים עבר,
אני זוכרת גם. ועשר אטמוספירות
עליך ילחצו. המוות לא טעים,
אומרים שזה כמו ללקק סכין נירוסטה.
בליטא יש שלושה מיליון של ליטאים,
והם יודעים את התשובות. כמו אצל פרוסט, או
אצל פרנציסקוס הקדוש, הציפורים
עפות מהעצים היישר לתוך מנוע
האוירון שבין אוזניך, המדרים
לקראת החורף, ואיש לא יוכל למנוע
את תאונת התעופה האיומה,
משום שלא זכרת איך פועל האופיום
של מכשפה הנטועה באדמה,
שפת אלילי העץ של ההודו-אירופים.
Kas buvo - tai nebus - ליטאית: מה שהיה - לא יהיה.
Vienas, du, trys - ליטאית: אחת, שתיים, שלוש.