ואני עומד בפתח רועד כשהיא מחפשת את המפתח ותוקעת אותו למנעול,
מכניסה אותי לעולמה.
על הקיר תלויה מחרוזת, וברצפה פחית אדמה עם מקל קטורת חרוך.
נכנס לסלון ומחפש דרך לשבת על הספה עם הכיסוי הכחול-כהה.
"רק אשטוף פנים."
והיא נעלמת לי בין מערכי החדרים והמסדרונות הקטנים ואני מאחז
את עיניי במאפרת זכוכית ירוקה ומדליק סיגריה. מה אתה עושה פה
בכלל?
"שקט פה, ויש אוויר." היא אומרת, ומשהו חבוי בעיניה.
אני רוצה לברוח. אני רוצה לנשום. אני נאחז בסיגריה.
היא חולצת את נעליה וגרבייה ומניחה באלכסון את כפות רגליה על
השולחן. מעולם לא ראיתי את כפות רגליה, וזה גורם לי לרצות
למות.
היא מציתה סיגריה. "הכל בסדר?"
"כן... לא."
היא מביטה בי רגע. "כלום לא יקרה."
"כלום..." אני מנסה להירגע.
"כלום."
אנחנו שותקים רגע.
"אני מצטערת, אבל אני חייבת להתקלח."
"זה בסדר."
היא קמה ומתחילה להתפשט. אני עוקב אחריה כמו מהופנט. ואז
בתחתונים וחזייה היא מביטה בי ואני יודע שאני נראה משותק.
"טה-טם!" היא מחווה תנועת ניצחון אדישה לגופה, ונעלמת לרגע
לקחת מגבת. ואז עוברת על פניי, ונעלמת.