כשאתה הולך ברחוב עמוס באנשים אתה נתקע באחד מהם. כתף אחת שלךו
כתף אחת שלו נפגשות לרגע אחד קצר ומתוח. לרגע אחד העולם שלהכתף
שלך והעולם של הכתף שלו הוא אותו עולם, וזה מרגיש לשתיהן כאילו
הוא תמיד היה אותו עולם. ואז הן נפרדות בבלבול תוהות על שום מה
הן נפגשו.

הבעלים של הכתף הזרה מסתכלים עליך בכעס, אומר לך בלי מילים
כמה אתה חוצפן שהכתף ששייכת לך פגעה בכתף שלו וכמה אתה צריך
לשמור על הכתף שלך ולחנך אותה, כי אין כזה דבר ללכת ככה חופשי
בלי רצועה עם כתף שלא יכולה לשלוט בעצמה ושלא אילפו אותה.
ואתה מסתכל עליו בחזרה ואתה לא מבין, כי איך זה שגם הכתף שלך
וגם הכתף שלו נפגשו ודווקא הכתף שלך היא זו שלא בסדר. אולי
הכתף שלך התנהגה בסדר גמור והכתף שלו היא זו שבעייתית ואותה
צריך לאלף. ואולי שתי הכתפיים בסדר גמור ומאולפות, אבל פשוט
רצו להיפגש ופשוט לא היו מודעות לזה, אולי בתוך תוכן הן צמאות
למגע כלשהו, אפילו אם זה אומר לגעת בכתף שהן לא מכירות ואף
פעם לא נפגשו.

ואולי אתה זה שלא בסדר שאתה לא נותן לכתף שלך להיפגש עם
כתפיים אחרות אף פעם, ושלא נתחיל לדבר בכלל על הריב שיש לה עם
הכתף השנייה שלך, שמרוב כעס הן אפילו לא מסתכלות אחת על
השנייה. אולי הכתף שלך צריכה כתף חדשה בחיים שלה. הרי אתה
נפגש עם אנשים אחרים ונוגע בהם וממלא את כל מה שריק בחיים שלך
בעוד אנשים אחרים, עד שיהיה מלא לגמרי, אז למה לכתף שלך מגיע
אחרת? הרי היא שייכת לך ואתה צריך לטפל בה כאילו היא אתה. אז
גם לה מגיע להיפגש עם כתפיים אחרות. וללכת לאיזה מסעדה
יוקרתית ולהזמין כל מיני כתפיים שהתנתקו מהבעלים-הלא-מזוהים
שלהן וחיממו אותן ושמו אותן על מגש לבן כזה זה לא נחשב. זה
ממש מגעיל האמת.

אז בפעם הבאה שאתה הולך ברחוב שעמוס באנשים, ואתה נתקל בהם,
תחשוב טוב כל פעם שאתה נתקל במישהו אם באמת מגיע לו שתעשה לו
כזה מבט של 'כדאי-לך-שתשמור-על-הכתף-שלך-אצלך', ולא רק אם
מגיע לו, אלא בעיקר אם זה מגיע לכתף שלו שאחרי זה תקבל ממנו
על הראש.