הכל התחיל שהיית ילד תמים,
סגור בבית ביום קיץ חמים,
יושב בסלון מול השולחן,
מחדד עפרון כבר מתוך הפולחן.
ואז שמעת שיש משחק,
והתנ"ך מראשך מזמן כבר נמחק,
אומר לאמא שסיימת שעורים,
והולך עם החברה להכניס שערים.
פזמון: לא נורא זה עדיף
מה זה משנה חפיף
זה בסדר זה מובן,
זה רק שקר לבן.
זה רק שקר לבן.
זה רק שקר לבן
כהה
והשנים זו אל זו באיטיות נשפכו,
הקומה גבהה והפנים פרחו
אתה בבית, בבית יושב
ומנבל את היד אל מול המחשב
וצליל נשמע מאחורי הגב
אתה מסתובב ועומד שם האב
אתה מגמגם בסרבול ומסביר
שזאת בכלל עבודה על סיביר
פזמון
החינוך חלף, ואתו המדים
אתה כבר נשוי עם שלושה ילדים
ביום בו גשם ראשון ירד
נוסע הביתה אחרי יום סוער במשרד
מגיע הביתה למען השם
מחבק לילדיך בחיוך את האם
ולבסוף עוד הבל ללא כאב
אתה לוחש לה שרק אותה אתה אוהב
פזמון
אבל אין בעולם לבן ושחור
אין הוא טמא ואין הוא טהור
ואתה אינך לבד בעולם
אתה רק עושה מה שעושים פה כולם
וגם עם נצבע עורב בלבן
לא יוכל לעוף מכאן לייוון
ואין השקר הזה טוב במיוחד,
השקר הזה הוא שני שקרים באחד
פזמון |
