כְּשֶׁאֲנִי נִכְנָס לַמִּש-ְרָד
נוֹשֶׁבֶת קְלִילוֹת עַל פָּנַי
רוּחַ-מַזְגָן קְרִירָה
אוֹרֶבֶת לְכָל רֶגַע שֶׁל חֻלְשָׁה
מִלִּים מִתְעוֹפְפוֹת בְּהֶמְיָה שֶׁל בֹּקֶר
מְקַפְּצוֹת כְּמוֹ דְּרוֹרִים עַל הַשֻּׁלְחָן הָאָרֹךְ
מַגִּיעוֹת אֶל קִיר-הַזְּכוּכִית לְיָדֵינוּ
נֶחְבָּטוֹת בּוֹ.
מַבִּיט עָלֶיהָ
יוֹשֶׁבֶת לִש-ְמֹאלִי וְאֵינֶנָּה מְדַבֶּרֶת
מִתְבּוֹנֶנֶת אֲרֻכּוֹת נִכְחָהּ
פָּנִים מֵחֻקּוֹת עַל הַמִּרְקָע
הֲתוֹכְנָהּ קְפוּאָה
רוֹצָה לִשְׁאֹל אוֹתָהּ מַדּוּעַ
אֲבָל יוֹדֵעַ
קֶרַח מְכַסֶּה אֶת חֲלוֹמוֹתֶיהָ
אֲנִי מִתְרַכֵּז בָּרוּחַ הַקְּרִירָה
וְהִיא פִּתְאוֹם שׁוֹלַחַת אֶת יָדָהּ.

                             דן ספרי
                                                         
©