וכמו תמיד, רצף האירועים שהוביל אותי למצב הנוכחי מדהים אותי
כל פעם מחדש.
ברגעים כאלה, אני בוחר להגניב מבט קטן אחורה ולראות את הריקמה
העדינה והמורכבת הנרקמת עם כל צעד שאני עושה. בפעם האחרונה
שכיוונתי את המחשבה שלי לכיוון ספציפי, הייתה לכיוון המשלחת של
הסוכנות הציונית. הייתי כל כך מכוון עד שיכולתי להריח את העצים
במחנה הקיץ שאליו הייתי אמור להגיע אחרי כל המיונים למשלחת. לא
עברתי.

כמה שבועות חלפו והמשכתי כרגיל, לא מאוכזב אלה מסוקרן. הייתי
סקרן לראות מה הדלת שלכאורה נסגרה בפני תפתח במקום אחר. ואז זה
קרה, קיבלתי מספר טלפון מחבר לסוכנות שעובדת עם מחנות קיץ
בחו"ל. משם הכול פשוט התחיל להיות יותר ויותר פשוט. הם התקשרו
אני דיברתי, הם התלהבו אני פשוט נדהמתי. לא ידעתי שזאת הדלת
שתיפתח מולי.

במקביל, נוצרה עוד שכבה של ריקמה עדינה שיצרה לי את הדבר
שביקשתי כבר זמן רב. אותו דבר שבדיעבד איפשר לכל שאר הדברים
לקרות במקביל. נכנסתי לתפקיד החדש שיצרתי לעצמי מזמן. הכל
התחיל להתממש לי מול העיניים. כשקיבלתי טלפון למשרד שסידר לי
את עניין הקבע שהייתי אמור לחתום, ידעתי שזה חלק מכל העניין.
באותה שיחה "נשר" ממני הקבע ובנוסף הוקדם לי תאריך השחרור
שמאפשר לי בעצם לצאת למשלחת בלי להקדים את השחרור. נדהמתי.

כל כך הרבה רבדים של יצירה מתחת לפני השטח של המציאות עצמה. זה
פשוט לא יפסיק להדהים אותי לעולם. אני עכשיו יודע בוודאות
(ואני מאמין שעוד אכיר בזאת פעמים רבות) שהמציאות תמיד עם אוזן
קשבת ויד על הדופק. כל מה שצריך לעשות הוא להתכוונן לזה ולתת
למציאות לעשות את מה שהיא יודעת הכי טוב: ליצור לנו את
ההזדמנויות בצורה הטובה ביותר עבורנו. תודה!