מפחד משבילים עצים
ים ושמים
עלים
ודברים שנישאים
ברוח

כל כך קטן
באמונה

  שאני

יוכל להכניס רוח חדשה
בטבע

בורח מבאנליות
בורח מפשטות

הכול שאלה

מה לחפש שם
שאלתי
שורה לניסיון ומיד חוזר

היא הייתה מתרגשת
שדרכה רגלה על העלים היבשים

אמרה

העלים היבשים
המונחים לכבודה על השביל המוביל הבית

וזה לא שלי
החושניות הזאת
שמחברת בין שמחות
שמחת הטבע
שמחת בית


באופן קליני
היו אומרים החיבור שבין האונה ימנית לשמאלית


"נוף ילדות ומה איתי"
(זה של שלמה)

המקדחה של אבא
הסולם של אבא
הציורים של אבא
המוות של אבא
הזכרון לאבא
הקדושה, החילול ובינהם כעס געגוע סליחה וחמלה עלי ועל אבא

והים מפה כבר לא גדול ומפחיד  כל כך
ממילא אני לא מסתכן יותר כמעט בלעדיו

רק עלי

אין לאן ליפול אין רשת למטה

זוחל ככה על הקרקע
שום דבר לא מסוכן מכאן

עוד שורה לניסיון
ואולי

                                                נחזור



מדמיין שצריך שחות מכאן לשם
שם זה האופק

מדמיין שאני כבר עייף וגרלי כשולות ונישמותי
קצרות

אוי ים גדול ואכזר
כמה מפחיד אתה עכשיו

ואיך אני יכול לחצות אותך
שאין כוחי במותני
ואין תאווה באצבעותי לחצות אותך

אוי ים של שוטים
אוי ים של ילדים הרוצים להגיע
כאילו יש לאן

אוי כותב
תקשיב לדובר
אולי אתה הוא השוטה
שנע ונד בלי
בלי בלי
בלי
בלי בלי
בלי מה אני שואל
שואל
ולא עונה
ולא עונה
שוב ושוב
לא עונה